אינפיניטי Q50. נהיגה סמי אוטונומית תיתן לנהג לשבת בו שניות ארוכות מבלי שיצטרך להתערב בנהיגה
צילום: PFA – indranil mukherjee, raveendran ,Stanhonda

מרצדס ML500 הוא אחד מרכבי השטח-פאר הטובים בעולם. הדגם האחרון, בו הותקן מנוע V8 אימתני, מייצר לא פחות מ-408 כוחות סוס, ונעזר במגדש טורבו. הרכב מגיע מאובזר מ"פגוש לפגוש", ומתומחר ב-655,000 שקל.

אולם, אם חשקה נפשכם באבזור נוסף כמו מערכות סיוע בנהיגה (driving assistance); מערכת COMAND המשדרגת את המסך, המולטימדיה, התקשורת והשמע אף יותר (harman kardon); עור מיוחד (designo); כסאות מאווררים ומחוממים בעלי זיכרון; גימור עור מיוחד ללוח המכוונים; הגה משולב עור ועץ; מחזיק כוסות מאוורר ומחומם (!) ועוד כמה פיצ'רים קטנים שיהפכו כל נסיעה לחוויה, תאלצו להיפרד מעוד כ-300,000 שקל.

כן, כמעט מחצית מעלות הרכב ה"סטנדרטי", שגם בו רמת הפאר גבוהה עד מאוד. כדי לקבל אומדן, במחיר התוספות לבדן ניתן לקנות מרצדס CLA חדש, רכב מנהלים יוקרתי שזה עתה הושק בעולם, בגרסת המנוע החזק וברמת האבזור הגבוהה.

מוצר יוקרה מתאפיין בשלושה אלמנטים עיקריים: איכות בלתי מתפשרת, טכנולוגיה עילית וחדשנית, ושפע אפשרויות ותוספות אופציונאליות. אבל רק אחד מהאלמנטים, טכנולוגיה, עובר בשלב מסוים מעולם היוקרה לעולם המוצרים שאינם משתייכים אליו. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשתי קטגוריות האבזור העיקריות, אביזרי נוחות (גירים אוטומטיים, מזגן, הגה כוח וכיום גם מסכים צבעוניים, מערכות מולטימדיה, GPS ומצלמות רוורס) ואביזרי בטיחות (ABS, ריבוי כריות אוויר, בטיחות פסיבית של המרכב).

במילים אחרות, איכות, או חומרים מעולים ליתר דיוק, לעולם לא יוכלו למצוא דרכם לרכבים עממיים ללא שיגבו פרמיית מחיר נדיבה. עור רך שעוטה את מושבי הרכב, לעולם יהיה יקר מבד סינטטי שמיוצר בקווי ייצור תעשייתיים; עץ אמיתי ומתכות מרוכבות לעולם יעלו יותר ממשטחים עצומים של פלסטיק קשיח.

רולס רויס. המותג הבריטי האצילי שמקפיד כבר עשורים רבים להפוך את חיי בעליו לנוחים ביותר
צילום: PFA – indranil mukherjee, raveendran ,Stanhonda

להלן תשע מערכות ואביזרים נבחרים, שהם כיום, עדיין, נחלתם של רכבי היוקרה, ואולי בעתיד יגיעו גם לרכבים יקרים פחות.

1. מערכת נהיגה עצמית של הרכב

ממש כמו טייס אוטומטי, ברכבי עילית ניתן למצוא מערכות מונחות רדאר, מצלמות, סונר, וחיישני אינפרה אדום, שיחליפו אותך כנהג. הן תדענה לזהות תמרורים, עוברי אורח, מכוניות מלפנים ומאחור, ותדענה להתאים את המהירות ולבלום את הרכב בעת סכנה. חנייה אוטומטית היא עניין שבשגרה, וכניסה לצמתים תעשה בזהירות רבה. אולם, נכון להיום, יצרני הרכבים העצמאיים מדברים על "עצמאות חלקית" בלבד.

אינפיניטי Q50 החדשה, שמושקת בתחילת 2014, יכולה להתמודד עם "הישארות בנתיב" ופניות בכבישים מהירים, אך עדיין לא עם פניות עירוניות חדות. כך גם במרצדס E ו-S החדשות (2014), באקורה (מותג הפרימיום של הונדה) RLX ו-MDX 2014, ובחלק מדגמי לקסוס.

אמנם הנהג יכול להסיר את ידיו מההגה לשניות ארוכות, והרכב יודע לשמור עצמו בנתיב, לפנות פניות ארוכות בכבישים מהירים ולהתריע על סכנות, אך עדיין, היצרנים טוענים שנוכחותו של הנהג מאחורי ההגה נדרשת.

זהו צעד קטן לכיוון נהיגה אוטונומית לחלוטין של הרכב, דבר שייקח עוד זמן, אם כי לא רב מדי, אם להסתמך על היעד שהציב לעצמו קרלוס גוהסן, מנכ"ל ניסאן, שיצליח לייצר מכונית ללא נהג עד שנת 2020.

2. משחק הכיסאות

כיוונונים חשמליים לכיסאות הרכב אינם דבר חדש, אך רכבי הפרימיום נותנים, לרוב כאופציה יקרה, אפשרויות להתזת הבושם המועדף עליך (!) מגוף הכיסא. כל זאת במושב עטוף העור המועדף עליך, פרה או טלה רך, ובסוג וצבע התפירה הרצויים.

רכבי פרימיום מעניקים כיום גם מסאז' בגב ובישבן (לפי אזורים שונים בגוף), מערכות רמקולים מובנים במושבים, מסכים דקים עם אינטרנט ליושבים מאחור ומושבים אחוריים עם אפשרות למסאז' ולהטיית מצב לשכיבה.

3. מתלי אוויר

כאן הרעיון הוא להפוך את הנסיעה לחלקה ו"מגהצת מהמורות". מתלי אוויר נעזרים במשאבות אוויר או קומפרסורים קטנים מופעלי מנועים. דחיסת אוויר לתוך "כריות גומי" מנפחת אותן ומרימה את מרכב הרכב מהסרנים. כריות אלו מחליפות את קפיצי הפלדה הסטנדרטיים ומאפשרות נסיעה חלקה יותר.

רוב יצרני הפרימיום משתמשים במתלי אויר, אף שמדובר באופציה יקרה. בכל זאת, הדבר משפר משמעותית את התנהגות הרכב, ואת התחושה שהוא נותן על הכביש ומחוצה לו.

מערכת רב מצבית של לנד רובר, "תגובת שטח" (Terrain Response), מאפשר לנהג ליצור נהיגה אופטימלית בכל מצב שטח, באמצעות שליטה מלאה בגיר, בגובה הרכב, בבקרת הגלישה במורד ועוד. הכול מתבצע דרך חוגה עם חמישה מצבים בקונסולה המרכזית; כך מגיב הרכב שונה לחלוטין כשהוא נתקל בבוץ, דשא, חצץ, שלג סלעים או כל תוואי שטח שרק ניתן לדמיין.

4. מערכות שמע

כשאתם "מבלים" זמן רב בפקקים, כדאי לפחות ליהנות מכך עד כמה שניתן. הנאה כזו אפשר להשיג למשל ממערכת השמע המופלאה המותקנת בלקסוס LS600H. מדובר במערכת מבית מארק לוינסון, 19 רמקולים ו-19 ערוצי אודיו, בת 450 וואט, מערכת סראונד 5.1, ולא פחות מ-8 ג'יגה בייט לאכסון כל השירים שרק ניתן לחשוב עליהם. לא חשוב אם מדובר בהופעה חיה של קווין או בתשיעית של בטהובן, פתאום לא בטוח שהפקק מטריד במיוחד.

דוגמה נוספת היא אאודי, מותג המשתמש מזה שנים במערכות שמע איכותיות מבית B&O (Bang & Olufsen) . בספינות הדגל של המותג, ה-A8 וה-S8, ישנה האופציה להתקנת מערכת בת 14 רמקולים, כאשר לכל רמקול מגבר משלו. אם לא די בכך, ישנם 2 טוויטרים המותקנים על הדש-בורד, שעם הפעלת המערכת עולים במקומם כאנטנה, כדי לתת אפקט של 180 מעלות, לכיסוי קדמי מלא של חלל הרכב.

5. מטריות צצות החוצה מהדלתות

לאצילי הארצות הקרות והגשומות נמצא פתרון נוח כיצד להישאר יבש גם בעונת החורף. תאי אכסון מיוחדים למטריות הנמצאים בתוך הדלתות, יאפשרו לנהג או לבל-בוי למצוא פתרון יעיל ומהיר ללוות אותך לתוך אירוע הקוקטייל או מירוץ הסוסים, יבש ורענן.

הדבר נמצא איך לא, בדפנות הדלתות האחוריות ברולס רויס Ghost, שהמציאו את הפטנט הזה, שנסגרות בלחיצת כפתור.

6. מסכי ענק והקרנת אינפורמציה על השמשה הקדמית

בקדילאק ATS החדשה, מוקרן על חלקה התחתון של השמשה הקדמית כל המידע הנחוץ לנהג, כמו מהירות הרכב, מצב בקרת השיוט, אפשרות מערכת השמע, התראות בטיחות ועוד. זה למעשה המשך של לוח השעונים עצמו. קדילאק אף הגדילו לעשות, ופסים אדומים בוהקים ומהבהבים מוקרנים על השמשה בעת מצב מסוכן. אם לא די בכך כדי להזהיר את הנהג, הדבר מלווה בהרעדת הישבן במושב.

עכשיו תדמיינו שנוסף על כך הרכב שלכם ייהפך לסוג של ראוטר WiFi, ויקרין אינפורמציה מפוצלת על מסכי ענק שיותקנו ברכב (לעתים מעל 12 אינטש), כך שהשימוש בסמארטפון שלכם יהיה מיותר לחלוטין. על המסכים תוכלו לראות את מפת הג'י פי אס שמנחה את הנהג כיצד להגיע לבית הקייט שלצד האגם, בזמן שאשתו תוכל ליהנות מתצוגה מלאה של מערכת השמע המשוכללות, או לגלוש באתרי אינטרנט. בעת עצירת הרכב, תוכלו לצפות דרך ה-DVD בסוף האופרה עם אנדריאה בוצ'לי, בה אירח את שרה ברייטמן.

מרצדס SLK. גג שקוף או עכור בלחיצת כפתור. טכנולוגיה מבוססת שינוי חומר על ידי חשמל
צילום: PFA – Bernd Weissbrod

7. הי נהג, התעורר!

אחת הסיבות המרכזיות לתאונות היא עייפות, הירדמות וחוסר ריכוז. לקסוס העמיקה בנושא וייצרה אביזר אופציונאלי ב-LS החדשה, המותקן על עמוד ההגה. זה נקרא APCS (Advanced Pre- Collision System), מעין מצלמה קטנה המכוונת לעיני הנהג.

המצלמה מנטרת את משך המצמוץ או סגירת העין, לצד הבעות פנים המאפיינות אדם שמפהק או נמצא בשלבי הירדמות. ברגע שהמערכת מזהה מצב שכזה, למשל שעיניי הנהג לא מופנות קדימה במשך כמה שניות ברציפות, היא מפעילה התרעות קולית חזקות ומעוררות, ולפי הצורך והתקרבות למכשול, מפעילה את בלמי הרכב. במקרים פחות טובים, מערכת הקדם תאונה מופעלת,להפעלה מיידית של כריות האוויר.

8. נא להדליק את האור

כשבבעלותך רכב עם גג נפתח, לא תמיד נוח לפתוח אותו לרווחה. השמש יוקדת, רוח ורעש חודרים לתא, וציפור אקראית יכולה לעבור מעליך ולהשאיר לך מזכרת קטנה.

מרצדס מצאו פתרון ב-SLK וב-SL, בדמות מערכת המשנה את גג הזכוכית מעכור לשקוף במחי לחיצת כפתור, תולדה של טכנולוגיה מיוחדת של הנעת שכבת חלקיקים בתוך הזכוכית, על ידי חשמל. הנעת האלקטרונים בשכבה הפנימית שבין שתי מחיצות הזכוכית גורמת לשינוי הכימי של החומר, וכך לעכירותו או מראהו השקוף. הדבר מאפשר נסיעה של "להיות עם" (גג) ו"להרגיש בלי".

9. החלטת שאתה נוהג? בוא נספר לך מה עתיד לקרות

חיישנים, רדאר ומצלמות אמנם יאפשרו לך לנהוג, אם תתעקש, אך ימשיכו לספר לך מה נמצא בשטח המת של הרכב (Blind Spot). הם ימנעו ממך לצאת לעקיפה מסוכנת באותה העת שאתה נעקף על ידי רכב אחר, יבלמו את הרכב בשעת חרום אם יחושו שאתה מתקרב לרכב מלפנים או למכשול, ידאגו לשמור על מרחק בטיחותי מהרכב שלפניך, ירעידו את המושב בעת סטייה מנתיב (קדילאק ATS) כדי לבדוק את ערנותך, ויזהירו אותך מה עלול להתרחש מעבר לפנייה הבאה, או בחושך, מעבר לאלומת האור של הרכב (ב.מ.וו סידרה 7), למשל אם רכב עומד בשולי הכביש מעבר לפניה הבאה.

אם הולך רגל לא אחראי קופץ במפתיע לכיוון הרכב, הרכב שלכם יידע לבלום עצמו, במהירויות עירוניות, עד כדי עצירה (כל דגמי וולוו).

בכל הקשור ליופי וטיפוח דומה שדי קל לאבד כיוון עד כדי טירוף. בעידן בו אנחנו אוכלות לארוחת בוקר ניתוחים פלסטיים, פוטושופ, סרומים, טיפולים ניסיוניים וקרמים, "טבעי" נשמע כמו משהו השייך למאה הקודמת. המפורסמות שהפרוטה מצויה בכיסן וטרם נכנעו לסכין המנתח מחפשות שיטות קצת יותר טבעיות כדי לשמור על זוהר יופיין. חלק מהשיטות דומות מאוד לאיג-נובל, בתחילה הן גורמות לך לצחוק, אבל אחר כך גורמות לך לחשוב.

קייט הדסון

שכבר 10 שנים לא מזדקנת מעבירה את עור הפנים שלה טבילת קרח. אפילו בימי החורף הקפואים היא נוהגת להכניס לכמה דקות את הראש לקערה מלאה בקוביות קרח ומים קרים לכמה דקות, ולבסוף מנגבת במגבון לח. נראה שהטיפול לא רק השאיר את פניה קפואות בזמן אלא נתן לה את אפקט הזוהר של טיפול פנים בחינם.

מייגן פוקס

השחקנית מייגן פוקס טוענת כי הסוד לגוף מעורר הקנאה שלה – הוא שתייה של כוסות על גבי כוסות של חומץ (שף הבית שלנו ממליץ להוסיף ל"סלט" גם חרדל) כדי לרדת במשקל. נשמע מטורף. אבל ראיתן את מייגן פוקס?

האלי ברי

מישהו אמר פעם שאלוהים ברא את האישה, וקצת אחר כך ברא את האלי ברי. ובכן, ברי היפה נוהגת לפזר פולי קפה באמבטיה, דבר אשר גורם לקפאין לחדור אל העור. לדבריה זה מחולל פלאים. אני הייתי ממליצה להוסיף לטיפול גם כוס קפוצ'ינו ביד. צילום: JEWEL SAMAD, AFP

קייטי הולמס

הרעיון של ריר חילזון על הפנים הוא לא דבר מושך, אבל שמץ של עניין סלבריטאי בהחלט מושך רבים. הודעה כי השחקנית קייטי הולמס משתמשת במוצרי טיפוח העשויים מריר חלזונות הובילה לגל של רכישות של מוצרי הטיפוח הריריים. למודאגים ולאלו שהולכים לאסוף חלזונות בגשם, תדעו שאלו חלזונות מתורבתים שגדלו בחווה.

ויקטוריה בקהאם

רוחצת פנים עם שלית כבשים. לא טעיתן, קראתן נכון. סגולותיה של השליה הן דבר מוכר, יש נשים שאפילו אוכלות אותה לאחר הלידה. ויקטוריה בקהאם שלרוב לא אוכלת כלום, גם לא אוכלת את השליה, אך נוהגת לרחוץ את הפנים עם שליה של כבשה.

ג'רזי שור סנוקי

כוכבת ג'רזי שור סנוקי משתמשת בלא אחר מאשר חול חתולים. כן, מהסוג שקונים בסופרמרקט, כדי לעשות פילינג עמוק לעור הגוף. רגע לפני שאתן עפות בדמיונכן, סנוקי מקפידה להשתמש בחול לפני שהוא עבר בקופסת הצרכים של החתול.

נועה תשבי

זה לא רק מצחיק להגיד פפאיה, זה גם משמש כמשחת הפלא של נועה תשבי. בראיון ל-XNET טענה המפיקה והשחקנית כי קרם מפפאיה המגיע ישר מאוסטרליה משמש לה לשפתיים, למריחה מתחת לעיניים, לעקיצות, לחתכים – ובעצם להכול.

ברוק שילדס

ברוק שילדס נתקפה בשנת 2009 בחרדת סרטן העור, ומאז היא הפכה לדוברת רצינית להגנה על עור. לכן שילדס בחרה לעבור לטבעי ומשתמשת בפילינג זנגביל, אשר משפר את תהליך התחדשות העור. מעניין מה היא עושה בנושא הריח?

ג׳ניפר לופז

בניגוד לנו בני האדם, שממש אוכלים כשאנחנו רעבים, בכל פעם שהגברת ג'ניפר לופז רעבה היא מרחרחת אשכולית אדומה חצי פתוחה ושותה כוס מים קרים. היא גם ישנה 8 שעות ביום שזה כשל לוגי נוראי כשיש דד-ליין, כלים בכיור ופייסבוק. אבל היי, היא לא צריכה לאכול, בשביל זה יש אשכולית.

יונדאי i10

קטנות

SKODA Rapid Spaceback

סופרמיני וסדאן קטנות

MG5-5

משפחתיות ומשפחתיות גדולות

קטגורית המשפחתיות והמשפחתיות הגדולות איבדו מכוחן באופן מהותי, בעיקר לטובת הג'יפונים האופנתיים. כאן לא ניתן לנקוב בנציגה עיקרית ובמקום זאת נציין שתי מגמות בולטות. המגמה הראשונה היא המשך הפלישה הסינית עם שתי משפחתיות חדשות: "MG5" וגרייט וול "C30". לשתיהן מנוע 1.5 ליטר ושתיהן יגיעו לקראת אמצע השנה. היבואניות שלהן מקוות שהן יעניקו להן דריסת רגל משמעותית יותר בשוק המקומי.

ניסאן קשקאי החדש

מרצדס S קלאס החדשה

פורשה מאקאן

מיוחדות

אופל קאסקדה

אירית אקסלרוד

בית בתל אביב (בשיתוף עם האדריכל פיצו קדם)
צילום: עמית גרון, David Wakely

"הדממה מחוץ לעיר הורגת אותי", אומרת לי אירית אקסלרוד בתחילת הראיון. "אני חייבת לגור במרכז העיר, איפה שיש מכוניות ואנשים, בתי קפה וחנויות".

למה?

"אני חייבת לגור במקום שממנו אני יורדת למטה והכול נמצא בהישג יד".

זו אווירה מאוד אינטנסיבית. איך את נרגעת?

"כשאני נכנסת לבית שלי אני נרגעת. אני מתכננת את הבית כמו בועה שמייצרת את האיזון שבין אינטנסיביות לבין רוגע".

ביתה בתל אביב מעוצב בסגנון מינימליסטי המזוהה עם אקסלרוד, כזה שלא מרגיז את העין. הביטוי המוחשי לכך הוא מיעוט חפצים, מיעוט ריהוט וגם חומריות אחידה. "כל חפץ בבית נבחר בקפידה", היא מסבירה, "ויש לו דיאלוג עם החפץ השני שעומד ליד, כך גם עם הריהוט והאמנות שבבית. אני לא אוספת חפצים, אלא חושבת על הכול מראש והיחס בין חפץ אחד לשני משלים את הכול וביחד מייצר אווירה שלמה ואחידה ומרגיעה".

אקסלרוד הייתה חשופה מילדותה לעיצוב. היא גדלה בבית כזה, כבת לאם אדריכלית ואב קונסטרוקטור. בצעירותה הייתה ג'ודאיסטית, באותה תקופה שגם יעל ארד החלה את דרכה. אקסלרוד השתתפה בתחרויות והגיעה למקום שלישי בארץ. "הייתי ספורטאית רצינית, הייתי תחרותית מאוד", היא מספרת, "ובמידה מסוימת לא חשבתי שאדריכלות תביא אותי לרמות הסיפוק האלה של הצלחה כפי שיש בספורט, אבל מסתבר שכן".

אחרי הצבא הלכה ללמוד אדריכלות בטכניון, אבל פרשה אחרי שנתיים. "חשבתי שזה לא יהיה מספיק מרגש, אז עשיתי פסק זמן ונסעתי לניו יורק וחייתי שם כמה חודשים. הייתי כלומניקית. חזרתי לארץ מתוך מחשבה ללמוד כלכלה וניהול ולחזור לניו יורק. בניו יורק יש משהו מאוד חומרני וחשבתי שזה יהיה תחום מתאים".

אחרי שנה וחצי של לימודים, הגעגועים לאדריכלות היו חזקים מדי. "ניסיתי להימלט מהמקצוע כמה וכמה פעמים, אבל בסוף חזרתי להתאהב בו".

לאחר סיום הטכניון הזדמן לה לתכנן את פרויקט הביכורים שלה, המכון למורשת בן גוריון הנחשב לאחד הפרויקטים היותר מרשימים בקריירה שלה. היא אף זכתה בו כנגד כל הסיכויים.

זה היה מיד עם סיום הלימודים בטכניון. אקסלרוד הגיעה עם חברה אדריכלית למכון למורשת בן גוריון בשדה בוקר כדי לעבוד בספרייה שלהם. המנכ"ל הגיע לשם והתפתחה ביניהם שיחה שממנה הבינה אקסלרוד כי המכון מוציא מכרז לשינוי בית בן גוריון למרכז מולטימדיה ללימודי מורשת בן גוריון. "הם הציעו לנו להשתתף במכרז למרות שהיינו צעירות ורק סיימנו ללמוד", מספרת אקסלרוד. "עשינו הצעה תכנונית וזכינו, למרות שזה עתה סיימנו את הלימודים וכולם היו רבה יותר ותיקים ומנוסים מאתנו. היה לנו חזון שהתאים באותם ימים, והמנכ"ל היה איש מדהים שראה את הפוטנציאל שלנו וכך קיבלנו את זה".

פרויקט הביכורים במדרשת בן גוריון היה הסנונית שפתחה את דרכה למשרדי אדריכלות שונים, בהם עבדה מספר שנים, ובשנת 2000 הקימה את המשרד שלה בישראל. כיום משרדה עוסק בבנייה ציבורית, מסחרית וגם בבנייה פרטית ועיצוב פנים.

כאן לא נגמר הסיפור. מתברר שאקסלרוד מחזיקה משרד נוסף בסן פרנסיסקו, מקום שאליו היא מגיעה לעתים תכופות עם בן זוגה הייטקיסט ובנה בן השלוש.

למה סן פרנסיסקו?

"רציתי להרחיב אופקים והזדמנויות וסן פרנסיסקו, ובכלל קליפורניה, נראתה לי מתאימה".

בית ספר לניהול בסן פרנסיסקו (בשיתוף TSAO DESIGN GROUP)

איך השתלבת שם? סן פרנסיסקו ידועה בלא מעט אקלקטיות

"חשבתי בטעות שהאנשים שם יהיו פתוחים מאוד ויקבלו את הסגנון שלי, אבל במהלך הזמן הסתבר שזה לא כך. הם שמרנים מאוד בתחום העיצוב. אבל אני לא אדם שבורח כשיש לו קושי. אני עובדת קשה ומוצאת את הלקוחות שמכבדים את הסגנון שלי ומאמינים בו. זה יכול היה להיות הרבה יותר קל אם הייתי מתאימה את עצמי לסגנון המקומי, אבל אני לא רוצה להתפשר. במשך הזמן, כיוון שהסגנון שלי יחסית נדיר שם, קיבלתי הערכה גבוהה. כעת יש לי תחושה שאני מחנכת את הקהל שם ונמצאת בשליחות".

ממי את שואבת השראה?

"האדריכלות שלי מושפעת מדונלד ג'אד, שהוא אחד האמנים המינימליסטים הידועים שהתעסק ביחסים בין אובייקטים פשוטים. יש אמנית נוספת שמשפיעה עלי. זו אמנית איטלקייה בשם אסתר סטוקר שעובדת בחומרים ובאלמנטים פשוטים ומייצרת אמנות מתוחכמת ואינטליגנטית".

מרכז חינוכי ע"ש רחל דונדיש – המכון למורשת בן גוריון בשדה בוקר

היא מספרת בגעגועים על פרויקט שתכננה בארה"ב, ליד סן פרנציסקו. מדובר בבית שבו התאפשר לה לייצר חווית כניסה שונה מהסטנדרט המוכר. לאחר שעוברים את החומה המפרידה מהרחוב, נכנסים לבריכת שיקוף וממנה צועדים אל הבית הנראה כמו מלבן החצוי לשניים. בין שני חלקי המלבן יש דרך המובילה אל הבית. ניתן לראות את הבית משני הצדדים של השביל הזה, שכן כל הקירות שקופים. ולמבקר יש הרגשה שהוא חווה את הבית כשהוא עדיין נמצא בחוץ. אחד המלבנים משמש חלק ציבורי, כלומר חדר אורחים, מטבח וכו', והחלק השני משמש לחדרים הפרטיים של הבית.

אקסלרוד רואה בעבודתה דרך חיים, ונשמעת כמעט מכורה לעבודה. "זו לא עבודה בשבילי, זו באמת דרך חיים, זאת תשוקה".

את עושה ביציה וחושבת על ארכיטקטורה?

"משהו כזה. אני הולכת לתערוכה, אני נוסעת לחופש, זה נמצא בכל מקום. הרבה מהחופשים שלי מתוכננים למקומות שיש מה לראות שם מהבחינה הזו".

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן

צילומים: ואדים ברסטצקי, עמית גירון

גד הלפרין מעצב כבר 23 שנה את מיטב המועדונים והברים בישראל, מסעדות ובתי קפה יוקרתיים בארץ ובחו"ל, משרדים ובתים המיועדים לשימור. השנה הוא נחשב לאחד המועמדים המבטיחים לזכות בתחרות היוקרתית "אות העיצוב", כפי שאומרים מקורות בענף, על עיצוב מסעדת הרברט סמואל הכשרה של רושפלד במלון ריץ-קרלטון החדש בהרצליה.

"יוהרה בעיניי היא אחת התכונות הנמוכות של המין האנושי, דבר שממנו אני מנסה להתרחק בעיצובים שלנו", אומר הלפרין. ואכן, המסעדה החדשה בריץ-קרלטון שעל חוף הים נראית נטולת יוהרה. העיצוב משדר איכות ונינוחות, ואינו נסחף אחרי הגל של המודרניות המוגזמת שחדר למסעדות רבות ברחבי הארץ.

"המודרניזם בז בהתחלה לעבר", מסביר הלפרין, "אבל אני חושב שהמודרניזם היום הוא חלק מהעבר. האדריכלים עובדים בשפה הזו כל הזמן וצריכים לשאול את עצמם מה היו הערכים שהשתמשו בהם קודמיהם בקלאסיקה ואיך יש לתרגם את זה לשפה המודרנית, כי לפני המאה העשרים קרו דברים מאוד ערכיים בעולם האדריכלות, הפילוסופיה, האמנות, המוסיקה ואנחנו חלק מזה".

מה הרעיון מאחורי העיצוב של מסעדת ״הרברט סמואל״?

"לאחר שהציעו לי לתכנן את המקום, למדתי את החלל והבנתי את האתגרים. היה המון מקום להכניס לשם אור, אנרגיות. אז יצרנו קיר מקררי יינות לכל אורך המסעדה שביום הוא משמש כראי אבל בלילה הוא מייצר אור, ואת התקרה יצרנו כמעין פרגולת רפרפת אור, והפכנו אותה לתקרה של אינסוף, כשהשמים מעלינו וכל החלל מקבל אנרגיות אחרות לגמרי. מסעדה שהייתה אקסטרנית, שכל מה שהיה מעניין בה היה הנוף שבחוץ, הפכה להיות אינטרנית עם אנרגיות פנימיות".

מסעדת הרברט סמואל במלון ריץ קרלטון בהרצליה

אתה עובד הרבה עם בעלי מסעדות יוקרה, שפים, סלבריטאים ואנשים בעלי השפעה רבה. לא קשה לעבוד איתם?

״בעיניי, ככל שהאנשים מוכרבים יותר ומלאי קונפליקטים פנימיים, כך האתגר גדול יותר. אני רואה את העבודה שלנו, כמתכננים, כעבודה של קריאה של כל הנתונים. הנתון העיקרי הוא האנשים. סוד ההצלחה הוא היכולת לנתח את האישיות שלהם ולדעת איך להבין מה הם אומרים מעבר למילים, מה אומרות תנועות הגוף שלהם, ואם אנשים מדברים בציניות, לא להיפגע מהם, אלא לתרגם את זה לפרויקט.

״אני יכול להגיד שאני מעצב שבא מלמטה. התחלתי את דרכי בתכנון דיסקוטקים. התחלתי לעבוד עם 'חתולי רחוב', אנשים שהגיעו מלא כלום, כל יזמי הלילה, אנשי הבילוי הלילי, והיו אז מעט אמצעים והרבה יכולת מינוף של האישיות שלהם. הייתי צריך להתמודד עם אנשים מאוד לא מקצועיים וזה נתן לי שיעור מאוד טוב איך לקחת את המקצועיות ולתרגם את הדרישות של אנשים מורכבים לשפה מקצועית".

מלון ריץ קרלטון בהרצליה

איך אתה מתמודד עם גחמות של לקוחות?

"יש גחמות, יש מניפולטיביות ויש כוחניות, וככל שאתה לא מתייחס לזה אלא מתייחס אך ורק לחלקים המקצועיים אתה זוכה יותר להערכה ולא נסחף לקטנוניות של תהליכי העבודה שאנחנו חווים. בעיניי, מקצועיות זה קודם כל סוג של טוהר המידות, ואני רואה שאתה יוצא נשכר מזה. אנשים יודעים להעריך את זה. אני מעריך מאוד שירות, אני חושב שזה חלק מהמקצוע שלי ואנשים שאני עובד אתם מאוד מעריכים את זה. שירות זה משהו שבארץ קשה למצוא.

״כשלמדתי בבצלאל היו שתי אסכולות: כאלה שאמרו שאדריכלים הם אמנים; וכאלה שחשבו שאדריכלים הם בעלי מקצוע ונותני שירות. עד היום, אחרי כמעט 30 שנה, אני בטוח בזה שלהבדיל מאמנים אחרים, אדריכל תפקידו לתת שירותים לפרויקט. אני חושב שאדריכלים שמבינים את זה הם מצליחים".

אז אתה צריך לוותר על האגו בשביל זה, לא?

"לגמרי, אתה צריך לתת שירותים לפרויקט, לא לעצמך. הפרויקט הוא האגו. ולא אתה וברגע שמבינים את זה אז כולם עובדים כצוות אחד לטובת המטרה הזו – להקים את הפרויקט שיצליח, שיהיה מדויק".

עם איזה סוג של אנשים לא תעבוד?

"אני לא עובד עם אנשים שהם פורעי חוק ואנשים לא ישרים. יש לי סיפור על זה: פעם אחת הוזמנתי לקניון רמת אביב ושם אחד מהאנשים שלא אנקוב בשמו פנה אליי לתכנן את בית הקפה. אמרתי לו שבית הקפה מעוצב ואין צורך לעבוד עליו, אז הוא אמר שבא לו לשנות אותו. הבנתי מזה שהוא לא מרוויח את הכסף שלו מהפעלת בית הקפה, והוא אומר לי: 'אתה יודע מה? אהבתי איך אתה בתוך חמש דקות קראת מי אני. אני אכניס אותך למשרד שבו אני מרוויח את הכסף האמיתי'. נכנסנו לחדר צדדי. מי שמכיר את הדמות יודע עכשיו על מי אני מדבר.

״הוא אמר לי: 'המקצוע שלי הוא ללמוד בפרק זמן קצר מאוד מי הדמות שעומדת לפניי'. הבנתי שכשאתה נותן שירותים עצמאיים זו התכונה הראשונה שאתה צריך לפתח כדי לדעת עם מי לא לעבוד. מבחינתו הוא התכוון לזה שהוא לא מלווה כספים למי שלא יחזיר לו את הכסף, והוא צריך להבחין בזה בפרק זמן קצר מאוד על סמך תנועות גוף, דיבור, לבוש, וזו אחת התכונות או האינטואיציות שכל עצמאי שמחליט לרקום קשר עם אדם זר צריך אותן, כי בעולם שלנו אפשר לעשות חיבורים לא טובים שמובילים אותך אחר כך לבזבוז אנרגיות".

עבדת איתו בסוף?

"לא, והוא הכיר בזה, ולא נשארנו חברים, אבל הוא גם לא כועס. למדתי ממנו הרבה, זה ניתב את דרכי מאז, וכשמגיע למשרד אדם ופונה אליי אני צריך ללמוד אותו כמו שהוא לומד אותי. אני צריך ללמוד אם הוא איש ישר, אם הוא לא מגלומן, אם הוא מסוגל לסמוך עלי כבעל מקצוע, לתת לי להוביל, אחרת נבזבז הרבה מאוד זמן".

איך אתה מבין את זה?

״ברור לי ששפת הגוף זה דבר שלא יכול לשקר. אתה יכול להיות חד לשון, אבל שפת הגוף לא משקרת. יש כמה קודים שעוזרים לי לדעת במהירות עם מי לא לעבוד.

"בעבודה שלי אני עובד עם אנשים כוחניים. אין לי בעיה עם כוחניות, אבל יש לי בעיה עם זלזול בקהילות, באנשים. העבודה שלי מחזקת, זה שאני יוצר את הפרויקט ונותן שירותים, אני מחזק בכך את האדם שמולי ואני צריך להאמין בו שהוא אדם ראוי ואם הוא לא מוערך אני לא אעבוד איתו".

מסעדת Blue sky על גג מלון קרלטון בתל אביב

בוא נעבור לדבר קצת על מסעדות היוקרה שאתה מעצב

"אני נגד המילה מסעדות יוקרה. אני חושב שמסעדה היא מקום ציבורי לכל אדם וברגע שאתה קורא לה מסעדת יוקרה אתה כבר מתכוון לאיזשהו סוג של מידור שאני חושב שהוא שגוי. אני הייתי קורא למסעדות פרימיום 'מסעדות שמשדרות איכות', ואיכות היא לא בהכרח יוקרה, זה לא נכון לחשוב שכאשר נותנים פתרונות איכותיים הם בהכרח חייבים לעלות הרבה כסף".

אז אין לך בעיה לעצב חומוסייה בכרם?

"הלוואי. עשינו גם שיפודייה. כשאתה מתכנן מסעדה שצריכה להכיל בתוכה את כל המרכיבים שימתגו אותה כמסעדת איכות, אתה צריך להבין את השפה. ברגע שנצליח לפתח שפה שתקרין מקצועיות, זו תהיה ההצלחה״.

צניעות ומינימליזם

המשרד של הלפרין בנחמני, הוא תל אביבי מאוד כמו שהלפרין אוהב. "החלל מספר את הספור של העיר ומחובר לעיר", מסביר הלפרין. "לפני 30 שנה זו הייתה דירה ואנחנו עיצבנו אותו על פי הפילוסופיה שלנו בחוסר יהירות אך עם איכות, ועם חללים שיהיו נוחים לעובדים ולאורחים שלנו בצניעות התל אביבית. זה אומר חומרי גלם עניים, טיח ולא ציפוי של שיש או אבן או אפילו עץ. הארתי את הטיח בעזרת סוג של קרניז״.

איך התחלת את הקריירה שלך באדריכלות? 

"לאחר שסיימתי את הלימודים בבצלאל יצאתי בפעם הראשונה לעולם הגדול. נסעתי לניו יורק, ללמוד במכון פרת', וקיבלתי שוק תרבותי ממה שראיתי שם לעומת מה שהיה אז, לפני כמעט שלושים שנה, בארץ. כשחזרתי הרגשתי כאילו אני בא עם סוג של שליחות. ראיתי שיש חוסר גדול בארץ באיכויות אסתטיות של עיצוב של חללים מסחריים, והחלטתי להיכנס לנישה הזאת. הקליינט הראשון שלי היה מיקי דותן, הבעלים של 'האוזן השלישית' שפתח בשנקין חנות תקליטים. כל הסחורה שלו היתה מונחת בקופסאות קרטון. הצעתי לו לעצב לו את החנות והוא סירב. 'עיצוב זה עצוב', הוא אמר. 'אני לא מאמין בעיצוב כי זה לא כלכלי'.

״אמרתי שאני מוכן לתכנן את החלל שלו ב-300 דולר – רק שייתן לי לעשות את זה – ואני אוכיח לו שאחרי שאנחנו נגמור את התכנון הוא יכפיל את הרווחים שלו. אז הוא נתן לי את הצ׳אנס הזה.

״ככה גרתי במשרד באלנבי כדי שההוצאות שלי יהיו מינימום, ושכנעתי אנשים שייתנו לי לתכנן את החללים המסחריים שלהם. אני חושב שהיום זה הרבה יותר ברור שהמעצב יכול להגדיל את מעגל הלקוחות של מקום ואת העניין שלהם להיכנס ולשהות במרחב אם הוא עשוי בצורה מקצועית״.

זה נראה לך טבעי לגור במשרד?

משרד השקעות VC7 בהרצליה

"כן. זה נראה לי טבעי להתחיל ממה שיש לך. לא הרגשתי חסך, זו הייתה בעיניי הרפתקה. להתמסר, לתת את כל היכולות. זה ברור לך שכדי להתחיל אתה צריך להבין שבהתחלה אין לך, שאתה מתחיל משם״.

אז אתה כבר לא לוקח 300 דולר על פרויקט

"בכל מקרה זה לא מקצוע שאתה עובד בו מכיוון שאתה בן-אדם חומרני. כל מי שמתעסק בתחום הזה יגיד את זה בלבו. אין לך היכולת לצאת לפנסיה, וטוב שכך, כי כשאבא שלי יצא לפנסיה, נרדם לו המוח. אני לא מאמין בלצאת לפנסיה, אני מאמין בעבודה. כל עוד אתה עובד, המוח שלך עובד, גם אם אאבד את הראייה, אני לא יודע מה אעשה, אבל לא אפסיק לעבוד כי להפסיק לעבוד זה להפסיק לחיות".

מה הסגנון שלך באדריכלות?

"למינימליזם יש המון כוח בעיני והוא לא קשור לטרנד מסויים באופנה, רואים אותו גם באמנות הקלאסית. זה כמו הרישומים של ליאונרו דה-וינצ'י שבמעט קווים הצליח להביא את האופי של הדמות. באותו אופן ידעו באדריכלות הקלאסית לשים את השנדלייר בדיוק במקום הנכון. זו גאוניות, ולשם אני שואף להגיע. אני שואף לפתח שפה מאד קריאה ומדוייקת, ובמעט אמצעים. הצמצום וההפשטה האלה נותנים לאנשים חופש לראות דברים מנקודת מבטם, ואתה לא כופה את עצמך ואת האגו שלך על העיצוב".

תן דוגמה לאתגרים מיוחדים שאתה נתקל בהם.

"הרבה פעמים החללים שאנחנו צריכים לעצב קטנים מאוד והתקרה נמוכה. במקרים כאלה אנחנו משתמשים באור, שמאפשר למקסם את החלל, והופכים אותו לחלק אינטגרלי מהעיצוב. כך עשינו למשל בקרלטון בתל אביב שהיה חדר מכונות שהפכנו אותו למסעדה. החלל שלו היה מצומצם מאד וכדי ליצור תחושה של מרחב השתמשנו בלדים שהאור שלהם נזרק לכיוון הקיר וכך קיבלנו את גוון האור שרצינו. המשחק הזה עם האור יכול לחולל קסמים. כך הצלחנו ליצור חלל שהאורחים יזכרו אותו כחוויה נעימה וירצו לחזור אליו".

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן

צילום: תקווה מהבד

 ניסיון קודם

בישלתי לנשיא קרואטיה ובת זוגו, וגם לכוכבי קולנוע רבים בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי באטלנטה.

"אדורה"

אדורה פתוחה כבר שמונה שנים. כשהתחלתי לבשל שם, הכנתי אוכל שאני מכיר מהבית עם טוויסטים אישיים שלי. אוכל שהוא מאוד ים תיכוני-ישראלי עם נגיעות של המטבח הצרפתי. בתחילת הדרך שם בישלתי את האוכל הצרפתי עם המון חמאה ושמנת, אבל לאחרונה עשיתי סיבוב חזרה לבית הישראלי ואני מבשל עם יותר שמן זית ועשבי תבלין, ופחות עם חמאה ושמנת. אני משתמש גם בהמון טחינה ויוגורט.

המטבח הים תיכוני

אני חושב שזה מטבח שאפשר לקרוא לו "הפילהרמונית בג'ינס". לכאורה, המטבח עצמו פשוט מאוד – שלושה מרכיבים על צלחת, אבל כשאתה לוקח ביס זאת חגיגה שלמה. המטבח נראה פשוט, אבל הוא מאוד לא פשוט. המטבח הים תיכוני נשען על חומר הגלם. נותן לחומר הגלם לדבר.

הטעמים שלי

אני הרוס על כוסברה ואני מאוד אוהב עגבניות בשילוב עם שמן זית וחריף. אלה שלושה דברים שלא אזוז בלעדיהם. אני יודע שיש בעייתיות עם כוסברה, אבל אני חושב שלכל אדם יש ייעוד בחיים והייעוד שלי הוא לגרום לאנשים לאהוב כוסברה. 50 אחוז מהאנשים לא אוהבים כוסברה וכל יום אני מצליח לגרום למישהו להגיד "זה סבבה". יש דברים ספציפיים שאתה יכול לשים בהם כוסברה והם יהיו טעימים, כמו סביצ'ה למשל, שזה מאכל דרום אמריקני שאין מצב שהוא בלי כוסברה. כשאתה מוסיף כוסברה במינון הנכון ובטוויסט הנכון, זה יכול לעבוד.

צבא

שירתתי כלוחם בשריון. אני זוכר שתמיד כשסגרתי שבת בישלתי את הארוחה במוצב, ותמיד בישלתי עם החומרים של הצבא. היום שולחים אותי לפעמים לבשל בכל מיני מקומות בצבא, ואני מנסה לקחת את המוצרים של הצבא ולעשות איתם למשל רביולי ממולא בלוף, או עוף ממולא מהחזה עוף הקפוא שיש בצבא.

מנה פופולרית

בקלווה כבד אווז. זאת מנת הדגל של המסעדה, היא קיימת כבר שמונה שנים. זה למעשה שילוב של המטבח הצרפתי-ים תיכוני. הכבד אווז במנה זה הצרפתי והים תיכוני זה הבצק פילו, הפיסטוקים והדבש. זה גם סוג של פסטייה מרוקאית. זאת מנה שהשילוב בה הוא הכי אני. הטעמים שמאפיינים אותה זה מתיקות עם פיסטוק וקוקוס.

פרויקטים נוספים

תוכנית בישול עם ילדים בטלוויזיה החינוכית, התכנית "עמוד הבית" שבקרוב נצלם עונה שלישית שלה, וגם ספר אוכל לילדים שאני עומל על כתיבתו.

פדיחה

בתחילת דרכי במסעדות, נתנו לי לסנן ציר בקר שישב והתבשל כל הלילה. את הנוזל שפכתי ושמרתי את העצמות והירקות בקופסא.

הקולינריה בארץ

יש טבחים טובים מאוד בארץ ואנחנו נותנים פייט מאוד גדול לחו"ל. זה כמו שישראל קונה מטוס מארה"ב, משדרגת אותו ומוכרת חזרה בכפול כסף, ככה זה גם הבישול בארץ לעומת חו"ל.

מסבחה של בשר טלה, גרגירי חומוס וטחינה מלאה

מצרכים

• חצי ק"ג גרגירי חומוס מושרים למשך הלילה
• כמון – כף גדושה
• 8 שיני שום קצוצות
• 1 בצל גדול קצוץ דק
• פלפל חריף ירוק פרוס דק
• מיץ מלימון שלם
• כוס טחינה גולמית
• חצי ק"ג בשר טלה טחון
• רבע כוס שמן זית
• צרור פטרוזיליה קצוצה
• חצי כפית סודה לשתייה
• מלח
• פלפל

אופן ההכנה

בסיר בינוני מביאים לרתיחה את גרגירי החומוס והסודה יחד
עם 2 ליטר מים. לאחר רתיחה, מנמיכים להבה ומבשלים כשעה.
במחבת כבדה מטגנים בצל בשמן זית עד להזהבה.
מוסיפים את הבשר, מתבלים במלח ופלפל ומטגנים כחמש
דקות נוספות.

להגשה

בצלחת הגשה גדולה שמים את גרגירי החומוס, מתבלים בשום, כמון, לימון, מלח, פלפל חריף ושמן זית.
יוצקים את הבשר ומוסיפים את הטחינה. מסדרים פטרוזיליה קצוצה ומגישים עם פיתות טריות.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן

אין ספק, עד עכשיו הסתדרתם בלי בעיה גם בלעדיהם, אבל לפעמים גאדג'טים קטנים יכולים לשנות את חווית הנהיגה שלכם. היות שהרשת מוצפת בשלל אביזרים (שימושיים יותר או פחות), המוצעים לרוב במחירים סבירים, ריכזנו עבורכם את 10 הגאדג'טים שאתם חייבים לעצמכם ברכב.

חיבור הסמארטפון למסך הרכב

אם מסך הסלולר קטן לכם מדי לצורך הניווט, יש מזור לתסכולכם. 'רדיו מילאנו' החלה בשיווק כבל שיאפשר צפייה בתוכנות הניווט הסלולריות על גבי מסך המולטימדיה ברכב וקבלת הוראות הניווט דרך מערכת השמע (בחיבור דרך הכבל או דרך בלוטות'). יש לציין שהכבל אינו מאפשר למערכת המולטימדיה לשלוט בסלולר, כך שעבור הזנת כתובת או השמעת קבצי המוזיקה עדיין תצטרכו לתפעל את הסלולר. עלות התקנת הכבל נעה בין 1,900 ל-2,400 שקל בהתאם למערכת השמע ברכבכם.

תצוגה עילית ברכב: כל המידע החשוב על השמשה הקדמית שלכם.

תצוגה עילית ברכב

חברת 'גארמין' החלה בשיווק מערכת 'תצוגה עילית' (HUD) לרכב. הרעיון במערכות תצוגה עילית הוא למקד את מבטו של הנהג בנעשה בכביש, במקום שעיינו "יטיילו" בין הכביש, לוח המחוונים ומערכת הניווט. באמצעות אפליקציית ניווט בסלולר ומערכת הקרנה (הממוקמת בסמוך לשמשה הקדמית) מוצגים על רפלקטור פלסטיק שקוף (המגיע בערכה) נתוני הנהיגה והניווט החשובים כמו: מהירות הרכב, המהירות המותרת באותו קטע כביש, מידע ניווט כמו המרחק לפנייה הבאה, חיצי כיוון, וחיווי אודות מצלמות מהירות ואור אדום ברמזור. מחיר המערכת כ-160 דולר.

תצוגה עילית בחינם באמצעות אפליקציה

אפליקציה חדשה הנקראת ״האדווי״ (Hudway) מספקת תצוגה עילית על השמשה ללא מערכות נלוות או רפלקטורים. כל שצריך הוא להניח את הסמארטפון בסמוך לשמשה הקדמית וזהו. באמצעות השתקפות מסך הסלולר על השמשה תציג האפליקציה, שכוללת גם מערכת ניווט, נתוני המהירות, המרחק לפנייה הבאה ומפה המציגה את תוואי הכביש כולל גבעות ועמקים.

אגב, כדאי לקחת בחשבון גם רכישת פד סילקון שימנע תזוזה של הסמארטפון. בינתיים האפליקציה מותאמת רק לאייפון ולאייפד ומוצעת בחינם תמורת צפייה בפרסומות. ויתור על הפרסומות יעלה 99 סנט לחודש. בחברה מבטיחים גרסה ל'אנדרויד' כבר בפברואר 2014.

מכונת אספרסו בדרכים.

המכונית עושה גם קפה

הבדיחה הכי ישנה בספר יוצאת מכלל שימוש באדיבות שיתוף פעולה בין שתי חברות – איטלקיות כמובן. פיאט ו'לוואצה' חברו יחד כדי להציע מכונת אספרסו כתוספת לדגמי פיאט 500L. המכונה, המוצעת רק בדגם זה, ובתוספת תשלום (כ-250 יורו באיטליה), ממוקמת בין שני המושבים הקדמיים ומיועדת למעשה לשימוש הנוסעים מאחור. חשוב לזכור כי את התהליך צריכים לעשות הנוסעים ורצוי שלא בנהיגה – בכל זאת מדובר בהרתחת מים במכונית נוסעת.

מיקרוגל לרכב

ואם כבר קפה, אז למה לא אוכל של ממש. מקררים הנעזרים במזגן הרכב לקירור האוכל קיימים בלא מעט מכוניות משפחתית, אז אין בעיה לאחסן את המזון. כעת גם אין בעיה לחמם אותו. תוכלו למצוא באינטרנט מגוון חברות המציאות מיקרוגל נייד במחיר של כ-800 שקל. הוא יכול להתחבר ישירות למצבר או לשקע המצת ברכב כאשר עוצמתו משתנה בהתאם. המיקרוגל הנייד מתאים להכנת קפה, חימום אוכל ואף לאפיית פיצות. רק זכרו להשאיר לו מקום בתא המטען.

220V גם במכונית

אם אתם מתכננים קמפינג, כדאי לשקול קניית ממיר מתח לרכב. ממיר המתח מתחבר לשקע המצת ברכב ומספק יציאת 220V בהספק של 350 וואט. הספקים אלה מתאימים להפעלת מגוון מוצרי חשמל, כגון: מחשב נישא, מצלמות ווידאו, מנורות, מכונת גילוח, ציוד רפואי וכו'. בנוסף, בממיר המתח משולב שקע USB (5V) לטעינת מכשירים סלולרים, נגני MP3, קונסולות משחקים ועוד. ממיר המתח ממוגן בפני קצר ועומס יתר, ומספק התראה אודות מתח כניסה נמוך ועומס יתר. קיימים מגוון סוגים וחברות, והמחירים מתחילים בסביבות 100 שקל.

כרית חלון לכלב

יש גם גאדג'ט לכלבים.

כל בעל כלב יודע שנסיעה ברכב עם חלון פתוח היא חוויה עבור כלבו. אז מה דעתכם על העצמת החוויה בעזרת כרית המולבשת על החלון? הכרית הגלילית עשויה גומי מוקצף ועטופה בבד סינטטי שאינו סופג נוזלים. השענת ראשו של הכלב על משטח מרופד תוכל להגן על צווארו מפני מהמורות שבדרך. רק אל תשכחו גם לרתום אותו לחגורת הבטיחות. להשיג ברשת או בחנויות ממכר לחיות מחמד, המחיר כ-80 שקל.

ציפוי פלסטי לשינוי צבע הרכב

אם אתם רוצים לחדש את צבע המכונית במהירות ובקלות, יש פתרון חדש. ״פלסטי דיפ״ (Plastidip) הוא ציפוי גומי גמיש הדומה לזה שנמצא סביב ידיות כלי העבודה שלכם. יתרונו של ציפוי זה על פני צבע רגיל הוא בעיקר בכך שאין צורך בהכנת משטחי הרכב לצביעה (כפי שנדרש בצבע רגיל) וניתן להסירו בקלות יחסית ללא פגיעה בצבע המקורי. הציפוי הסינתטי, שמגיע במצב נוזלי, מאפשר צביעה של כל חלק, פלסטיק או מתכת, באמצעות מברשת, טבילה או התזה. הוא אינו מחליד, אינו נסדק ואינו נשרף (בטמפרטורת של בין מינוס 30 ועד 90 מעלות צלזיוס). עלות צביעת מכונית סטנדרטית בפלסטי דיפ זולה יותר מכל אופציות צביעה או ציפוי אחרות בשוק, ונעה סביב 5,000 שקל. האחריות ניתנת ל-3 שנים. בינתיים פלסטי דיפ לרכב מגיע בצבעים בסיסיים בלבד: לבן, שחור, אדום וירוק.

ערבול אוויר לחיסכון בדלק

פטנט ישראלי של חברת 'נוקו' מבטיח לנו לחסוך בדלק בלי מאמץ. מדובר במאוורר נירוסטה המותקן בשרוול שמוביל את האוויר ממסנן האוויר לפתח המנוע. מטרתו לסחרר את האוויר הנכנס למנוע, ובכך ליצור ערבוב אפקטיבי יותר עם הדלק. ערבוב טוב יותר של האוויר והדלק יוצר בעירה יעילה יותר, וכך מושג החיסכון בדלק. מחיר המוצר עומד על 650 שקל כולל התקנה ובאתר החברה תוכלו למצוא רשימה של מרכזי שירות המתקינים את המוצר. בחברה מבטיחים חיסכון של 5% – 22% בצריכת הדלק (תלוי בסוג המנוע ובאופן השימוש) ומציינים שבמידה ולא יושג חיסכון, כספכם יושב במלואו.

הטענה סולארית למצבר

נוסעים לחו"ל ליותר משבוע ולא מעוניינים להטריד שכן שיניע לכם את הרכב? מה דעתכם על לוח סולארי שינצל את אנרגיית השמש כדי להפיח חיים במצבר? ברשת תוכלו למצוא מגוון לוחות סולאריים המתחברים למצת הרכב במחירים המתחילים ב-60 שקל. מקמו את הלוח עצמו מתחת לאחת השמשות והעניקו פטור לשכן.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן

צילומים: איתי סיקולסקי

דלת הכניסה לבית צבועה טורקיז וחום בהשפעה של סגנון ערבי. מהכניסה מגיעים אל חדר האוכל ("טולמנס") ואל מפגש הקיר שלו עם המטבח. מעל שולחן האוכל מאירות מנורות בצבע כסף ("קרני תכלת") ומימינו נמצא ארון בר משקאות מזכוכית כחולה שהופכת לשקופה. כשמרימים את הראש מבחינים באור מוזהב הבוקע מתוך צורות מעוגלות שיצר המעצב בתקרה. בזווית העין אפשר כבר להבחין בחלל המגורים.

על הרצפה נפרשות שורות של מרצפות ("אבסולוטו") שנוצרו בהשראת שטיחים בדואיים. את המרצפות רואים לאורך כל הדירה ולעתים אף על הקירות. קירותיו המעוגלים והחלקים של הפנטהאוז, בצבע לבן שבור ותכלת, יוצרים ניגוד וגם השלמה לרצפה המרקמית שמעניקה תחושה חמימה בבית. הצבע הלבן-תכלת מזכיר את דירות הנופש ביוון ומתאים לרצונו של המעצב להעניק לבית תחושה של בית נופש.

 המטבח שנוצר בעבודת נגרות מציג מראה עכשווי ונוצץ – שילוב בין כחול עז של הארונות מפליז לבין הזהב של כיור הפליז והזהב המבצבץ דרך הפתחים בתקרה.המטבח מתאחד עם הסלון באמצעות ספה יצוקה שיש לה פאנל מפליז וריפודים צבעוניים ("מיסוני") המתאימים בגווניהם לווילונות שבחדר ("רנדי"). בחלל המשותף בולט השימוש שעשה המעצב בשכבות: שכבות בתקרה וגם בשכבות שונות של צבע.

במרכז החדר עומדים שולחנות נמוכים וצבעוניים הדומים לשברי זכוכיות ("פדרה"). לא רחוק מהם נמצאים שולחנות קטנים ואדומים ("מורוסו") שעוצבו גם כן בהשראה אתנית, הפעם אפריקאית. המנורות במטבח התלויות בקבוצה הן של "טום דיקסון". והמנורות הגדולות השחורות בסלון הן של "פלוס". החלונות העגולים שבמטבח מזכירים את הקווים העגולים של הבית, מתחברים לפליז הנוכח בכמה מקומות ונותנים תחושה של יאכטה. בסוף החדר נמצא שולחן עבודה שגם הוא נוצר מפליז.

המרצפות בחדר האמבטיה עולות על הקירות. ישנו משחק בין הכחול עם נטיות טורקיז לבין החומים שקיבלו חיזוק בשימוש בעץ פוליסנדר. ההשתקפויות בכחול הופכות את החדר לעשיר ומלכותי, אך עדיין מאוד מודרני.

היציאה למרפסת הרחבה של הבית נעשית מחדר האוכל. מרצפות הבית ממשיכות גם כאן ואף מטפסות על האדנית. בצד שמאל ישנו מטבח חיצוני ומלפנים גינה קטנה שנועדה להסתיר את הנוף הפחות מוצלח של הכיוון הזה, לעומת מרפסות אחרות בבית המסתכלות לכיוון מערב.

המדרגות בבית (אפשר להשתמש גם במעלית) המכוסות באותו ריצוף ססגוני המטפס כמו שטיח, מובילות אותנו לקומה השנייה.

נכנסים לחדר השינה המרכזי דרך דלת מעוטרת בסגנון ערבי בצבע לבן. גם גב המיטה הוא כזה, וכל הדלתות בחדר הן כאלה. חלקן מסתירות מאחוריהן מראות. חדר השינה בהיר יותר ממקומות אחרים בבית. זה מתבטא במרצפות הבהירות יותר (עדיין באותם צבעים) וגם בעבודות השיש הלבנות על הקמין הנמצא בכניסה לחדר מצד ימין. המיטה ממוקמת בדיוק מול היציאה למרפסת ומאפשרת לזוג להתעורר על הצד הטוב ביותר. משמאל נמצאים הארונות. הכורסא בחדר גם היא של "מורוסו". ומאחוריה נמצאת האמבטיה של בני הזוג, אמנם בתוך החדר, אך מוצנעת ומוסתרת.

חדר השירותים צבוע שחור ובו מראה על גבי מראה נוספת – סגנון מודרני שמזכיר את המראות של פעם. החדר מוביל אל טוש עגול יוצא דופן שבו ישנה ריצפת פסיפס ואור מסתורי שמגיע מלמעלה, "כאילו היה פתוח לשמים", אומר חלף.

תמונה: Wikimedia Commons

תחילת המאה ה-19 באוסטריה. הנסיך מטרניך יושב בארמונו שבווינה המרהיבה. מטרניך היה ידוע בתור שליט חזק, שמרן ובעל כוח רב.

יום אחד הודיע הנסיך לטבח המלכותי כי בקרוב צפוי להגיע אורח חשוב לארמונו, ולכן עליו להכין קינוח מרשים ביותר. "אל לך להיכשל", ציווה הנסיך.

אך ביש המזל הכה בטבח, שחלה בדיוק לפני מועד הכנת הקינוח. היחיד שנשאר במטבח היה שוליית הטבח, פרנק זאכר בן ה-16.

זאכר ידע כי הוא לוקח סיכון גדול. קינוח מוצלח יביא לו תהילה, אך קינוח כושל עשוי להביאו לתלייה.

באותה תקופה היה נהוג להגיש מטעמי שוקולד לבני האצולה, שראו בשוקולד שיא הפאר וההדר.

זאכר הצעיר לא התבלבל וניגש למלאכה. הוא הכין עוגת שוקולד עשירה ומפנקת, אך בתוכה הכניס הפתעה – ריבת אפרסקים מעשה ידיו אשר הוגשה בין שכבות העוגה.

מי מעז להגיש ריבה בתוך עוגה? ועוד לנסיך רם המעלה. זאכר הצעיר מעז. אם לא מנסים לא יודעים.

בני האצולה, הנסיך והאורח החשוב טעמו… ונדהמו. "עוגה מופלאה" הם קראו.

זאכר הצעיר אכן זכה בתהילה, התפרסם, התעשר והקים משפחה. אך כאן לא מסתיים סיפורנו. בנו של זאכר, אדוארד, הקים ב-1876 את מלון זאכר היושב עד היום בווינה ומגיש את עוגת הזאכר טורט המקורית.

אך לבית הקפה "דמל" שהוקם אף הוא בווינה היו תוכניות אחרות ושם טענו: "לנו המתכון של עוגת הזאכר טורט המקורית". הוויכוח הגיע עד בית המשפט ולאחר מאבקים ממשוכים של כ-40 שנה הוחלט: עוגת הזאכר המקורית שייכת למלון זאכר.

כאן מסתיים סיפור של הצלחה. והטבח שחלה? אף אחד לא זוכר את שמו. חוץ מפרנק זאכר כמובן.

אורן בקר. צילום: תקווה מהבד

אורן בקר, שף קונדיטור | ת.ז.

לימודים

תדמור בהרצליה ואחר כך קורדון בלו בסידני.

עסקים

מלמד בבית הספר לקונדיטוריה הנושא את שמו, הוציא את הספר "ככה אופים את זה", ופותח מסעדה, לאונג' וקונדיטוריה במתחם "שרונה" בתל אביב

אופי

אני ממש אוהב לדבר מול קהל ותקשורת וגם טוב בזה, אבל אם תתן לי לדפוק מסמר בקיר, לא יילך לי.

על הזאכר טורט

עוגה קלאסית שלמדתי עוד בימי תדמור העליזים. שילוב מאוד נחמד של חמוץ ומתוק.

טיפים לאפייה

תמיד לאפות בתנור שחומם מראש. עוגיות לא אופים בחום גבוה מידי, אלא בחום יותר נמוך ולאורך זמן ואז העוגיות נאפות כמו שצריך.

צילום: תקווה מהבד

מתכון לזאכר טורט קלאסי

נכנסים לדירה דרך דלת עם טקסטורה ופונקציות מיוחדות (Décor) ומגיעים לחלל המרכזי הכולל את הסלון, פינת האוכל והמטבח שנמצאים מימין. משמאל בנויה נישה הכוללת שני ארונות שבעלי הבית אוהבים במיוחד, אחד למעילים והשני לחפצים ובמרכזם ממוקמת ספריה שבה מונחים כלים ופסלים שבעלת הבית בחרה.

פינת הסלון פונה אל המרפסת וגם אל המזנון ופלטת הטלוויזיה שנבנו בהזמנה על ידי נגר. הספה הירוקה הייתה מיועדת תחילה להיות בצבע קרם, לטעמה של בעלת הבית, אולם לאחר שהמעצבת הציעה את הצבע הירוק-תפוח, בעלי הבית ידעו מיד שזה מה שנחוץ כדי ליצור בביתם אווירה ייחודית. המנורות העגולות (חברת תיל-און) מתמזגות בהרמוניה עם השולחנות הקטנים והעגולים בגדלים שונים במרכז ("איטלסופה"), שניתן להפרידם במידת הצורך ולנוחיות האורחים. הספה שעליה כתובות מילים נרכשה בחנות בפלורנטין במחשבה ליצור לבעלי הבית מקום ישיבה זוגי נוח, מול הטלוויזיה.

התקרה המיוחדת מעל הסלון ("בריסול"), עשויה מפי וי סי מבריק ויוצרת שקיפות ועומק לחלל. כמו כן היא דרך נוספת עבור המעצבת לשלב את הנוף המשתקף מבחוץ, בתוך הבית. גוון האפור העשיר שעל הקיר ("עודד צבעים") נבחר כדי להזכיר את הנוף בחוץ אך עדיין לשמר את הטבעיות והצבע החי שנותן חמימות לבית.

פינת האוכל נשמרה מהדירה הקודמת, אולם הכיסאות הוחלפו בלבנים כדי לתת את הטוויסט המודרני לבית. המטבח הכהה של חברת Décor ממוקם מול קיר של ארונות לבנים שבנתה המעצבת, שנועד להשלים את המטבח בצבעים ובסגנון וליצור תחושה של מרחב פתוח. במרכז ממוקם סוג של דלפק שהדיירים מאוד אוהבים לאכול בו, עשוי פורניר שמרוח בשכבות לקה מבריקה. המעצבת יצרה תחושה שמשטח השיש גרניט המחוספס והכבד מרחף מעל הארונות כשהעמידה את המשטח בעזרת עמודים קטנים מניקל.

כשנכנסים ליחידת החדרים הרצפה משתנה לפרקט ("נגב") היוצר תחושה של חמימות במרחב הפרטי. בחדר ההורים תלוי טפט ייחודי ודומיננטי ("מאיירס") שמתמזג בהרמוניה עם הפרקט החום ועם צבע הקרם של המיטה ("ברובלצקי"). הבחירה בטפט הנועז לא יצרה בעיות מיוחדות כיוון שחלל החדר מאוד גדול ותחושת המרחב איננה נפגעת. ליד המיטה נמצאת מן ספה מכסף שבעל הבית ביקש – הוא אוהב לשבת בה ולעבוד עם הלפטופ או לראות בנוחיות טלוויזיה. ליחידה יש יציאה למרפסת של בני הזוג.

המעצבת בחרה להשאיר את חדר האמבטיה של חדר ההורים פתוח, אולם יחידת השירותים והמקלחת מוצנעות על
ידי דלת מפרידה. צבעי חדר האמבטיה מתאימים לצבע הכסף של הספה הכסופה. חדר האמבטיה מכיל ארון אפור, כיור שחור ומראה אובאלית. הקרמיקה שעל הקיר ("נגב") כוללת דוגמה מיוחדת של טיפות שרואים אותה גם על הארון.

המרפסת הגדולה היוצאת מהסלון היא מקום נעים לשבת ולאכול בו בכל פעם שמזג האוויר מאפשר. פינת האוכל ופינת הישיבה נקנו ב"גנים ושושנים".

"נהניתי במיוחד מהפרויקט הזה כיוון שבני הזוג סמכו עלי ונתנו לי יד חופשית", מספרת המעצבת. "אחרי שפגשתי את בני המשפחה רציתי ליצור בית שייתן להם הרגשה כייפית ויהיה מרווח ונינוח".

צילום הבית: אסף הבר

מבט מגרנדה לכיוון ארמון אלהמברה

לאנדלוסיה, חבל ארץ נרחב בדרום ספרד הנושק לים התיכון ולאוקיאנוס האטלנטי, נסעתי במאי. זו תקופת טרום ימי הקיץ הלוהטים, רגע לפני שמגיעים לשם המוני תיירים גרמנים, אנגלים וסקנדינבים הכובשים את כיכרות הערים העתיקות. יצאתי לדרך עם ידידה, וכהרגלי מימים ימימה לקחתי עימי מצנח רחיפה המאפשר לי לצפות בנופים גם ממעוף הציפור.

לאחר שנחתנו במדריד הבירה, התארגנו על רכב ופנינו דרומה לכיוון גרנדה, נסיעה ארוכה במיוחד שהסתיימה בשעת לילה מאוחרת, בסמטה צרה במיוחד וללא מוצא באחד הכפרים בסביבה. התמרונים להם נדרשתי כדי לסוב לאחור העירו את דיירי הרחוב, ולמזלנו סטודנטית חביבה התנדבה להלין אותנו בביתה בטענה שאין אף אכסניה בכפר.

למחרת כבר שוטטנו ברחובות העיר, המפורסמת בעיקר בזכות ארמון אלהמברה המוקף חומות, שריד מפואר של תור הזהב המוסלמי בספרד. מרהיב לא פחות הוא הנוף הנשקף ממרומי העיר אל עבר הגבעה עליה ניצבת המצודה, כשברקע הרי הסיירה נבדה שפסגותיהם מושלגות רוב ימות השנה.

ארמון אלקזאר בסביליה

מגרנדה נסענו לקורדובה, הידועה בין השאר כמקום הולדתו ופועלו של הרמב"ם. את המבקרים מושכת בעיקר הקתדרלה העתיקה שנבנתה על יסודות מסגד עצום מתקופת השלטון המוסלמי, שבעצמו נבנה על שרידי מקדש רומי פגאני.

משם המשכנו לסביליה, הנחשבת בירת אנדלוסיה, גן עדן לחובבי ארכיטקטורה, ישנה ומודרנית כאחד. שיטוט רגלי הוביל אותנו אל הקתדרלה הגדולה, הבנויה בסגנון גותי, בה קבור קריסטופר קולומבוס. ממרומי המגדל שנישא מעליה, החירלדה, ישנה תצפית מעולה על כל העיר.

פקיד הקבלה במלון שלנו, עימו התייעצנו לגבי מועדון פלמנקו שאותו נוהגים לפקוד המקומיים, המליץ לנו על מקום קטן ואינטימי הקרוי "Los Gallos". מופע הפלמנקו במועדון היה קצבי ומרגש. על האורחים אסור לצלם, אך לשמחתי הצלחנו להתיישב בשורה ראשונה, ועם כל סיבוב של הרקדנית שרקעה ברגליה, הייתה שמלתה מתעופפת וטופחת על פני.

שרידי מצודה בעמק Valle De Abjalajis

עמדת המראה למצנחי רחיפה על פסגת El Yelmo

בחרנו להימנע מאזור החוף המפותח ובתי המלון הגדולים, ונסענו בינות "הכפרים הלבנים" הפזורים על גבעות אנדלוסיה, ואשר כשמם כן הם. כמה דוגמאות בולטות הם הכפרים Arcos de la frontera,

Zahara de la Sierra, Valle de abdalajis, ו-Algodonales, שבסמוך לכמה מהם שוכנים אתרי רחיפה מצוינים. המטייל באנדלוסיה אינו יכול שלא להתפעל ממטעי הזיתים האינסופיים המכסים את המישורים והגבעות עד קצה האופק, ומי שמרחף בשמים יתקשה לעתים למצוא שדה נחיתה ראוי.

מרחק קצר מהכפר האחרון שהוזכר שוכנת רונדה, אחת הערים הציוריות בספרד, בעיקר בזכות בתיה הממוקמים על קצה מצוק אנכי, וגשר עתיק מעל תהום המפרידה בין שני חלקיה. ברונדה צמחה מסורת מלחמות השוורים, והיא מתהדרת באחת הזירות העתיקות בספרד.

המשכנו לקדיז שעל האוקיאנוס האטלנטי, עיר בת 3,000 שנה המוקפת כולה מים למעט רצועת יבשה צרה המחברת אותה ליבשה, ושממנה יצא כריסטופר קולומבוס למסעותיו המפורסמים.

דרומה משם שוכנת העיירה Tarifa, למעשה הנקודה הדרומית ביותר בספרד. ביום בהיר ניתן להבחין מעבר לים ביבשת אפריקה, וממנה מתקיים קו מעבורות פעיל למרוקו ובחזרה. האזור מאופיין ברוחות מטורפות ברוב ימות השנה, ומהווה מוקד משיכה לגולשי רוח מכל העולם.

קשה להשלים טיול באנדלוסיה ללא ביקור בגילברטר הסמוכה, מובלעת בריטית קטנה החולשת על המעבר הצר שבין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי. בקצה המובלעת מתנשא צוק רחב, המהווה שמורת טבע, אליו מעפילים כדי לצפות במפרץ גיברלטר או לבקר במערכת המערות שבו.

בדרך חזרה למדריד עצרנו לביקור בפיסגת El yelmo, וקינחנו את הטיול, איך לא, בדאיה ממושכת עם מצנח זוגי מעל הכפר והמבצר שמעליו.

צילומים: עוזי מלימובקה

עוזי מלימובקה – מהנדס ומעצב תעשייתי, בוגר הקולג' המלכותי לאומנויות בלונדון, וגם טיילן מושבע, צלם וכתב בעיתונות הגיאוגרפית. במסע שנמשך קרוב לשנה היה לישראלי הראשון שנהג דרך היבשה בג'יפ מדרום אפריקה עד לביתו בישראל

מלימובקה מרצה על טיוליו בעולם. ניתן ליצור איתו קשר באימייל: uzi@malimovka.com

לשוט בעמידה בגן-עדן. צילומים: פטר בקר

בכל פעם שאני מתכנן לעצמי טיול, אני מחפש את היעדים שפחות מוכרים לכולנו, ומוכרים יותר למקומיים. לא די בסתם אתר מקומי, אלא באזור עוצר נשימה, כזה שיום אחד עוד יגלו אותו ויביאו אותו לתודעת המטיילים הישראלים.

לאחר שעות מייגעות של חיפוש אחר שמורת טבע או עיירה גרמנית מקסימה, מצאתי נקודה קטנה במפה שהשאירה זיכרון גדול בלב: לובנאו שפריי ואלד (Lübbenau Spreewald), עיירה כל כך מקומית עד שקשה למצוא פקיד קבלה דובר אנגלית במלונות הסמוכים.

כל ההכנות שעשיתי לא הכינו אותי מספיק טוב ליופי שיתגלה בפניי. במרחק של שעת נסיעה בלבד מברלין, בדרך לקוטבוס, נמצא המקום השלו ביותר במזרח גרמניה, עם תעלות מים שבצדיהן בתים עתיקים וציוריים וצמחייה טבעית משגעת.

אחת האהבות הגדולות שלי הוא לחקור את המקומות בהם אני מבקר באופן רגלי, אולם גיליתי שהדרך היעילה ביותר לגלות את שפריי ואלד היא דרך שיט בתעלות המים המדהימות והמוצלות, שמתפצלות עד לכדי אצבעות קטנטנות, המהוות מבוך מהנה מאוד (אל דאגה, עם קבלת הקיאק תקבלו גם מפת התמצאות).

עם ההגעה למשכנן של הסירות, נגלה מול עיניי מבחר עצום של סירות וקיאקים, שלידם שילוט המפרט את התעריפים. ביניהם נמנו סירות עצמאיות וגם סירות ענק עם שולחנות, שמגישים בהן בירות מקומיות באיכות משובחת תוך כדי שיט. בעת הנסיעה בתעלות המתפצלות נדהמתי מהדרך שופעת העצים הגבוהים והירוקים שמצלים על השטים ומגני בירות (הביר גארטן), שהם סמל התרבות הגרמנית.

העיר העתיקה של Lübbenauer

אפשרות נוספת ומהנה לגלות את שפריי ואלד היא דרך נסיעה על אופניים. באזור מסלולים מעגליים בני 250 קילומטר. ניתן לבחור קטעים קצרים יותר בני 40 קילומטר העוברים בתעלות המים הציוריות ובשדות הפתוחים, ששם גדלים המלפפונים, אלה שהעניקו לעיירה את הכינוי "עיירת המלפפונים". נתיבי האופניים עוברים בנקודות היסטוריות של האזור, כגון ארמון Lübben המדהים, המים הצלולים של אגמי קתן (Köthen) ונויינדורף (Neuendorf) שרק מחכים שתקפצו להתרענן בהם ובעיירת האומנים הציורית מאין כמותה, Lehde, שמשלבת מסורתיות גרמנית במלוא משמעות המילה. השכרת אופניים מתאפשרת כמעט בכל מלון באזור, ובלובנאו בפרט.

כשהמליצו לי לדהור על סוסים, הייתי בטוח שזה פשוט בזבוז של זמן, אבל החוויה שברכיבה כאן הייתה שונה וקסומה, שכן במקום הזה שכנה תרבות שלמה שהתניידה על סוסים וכרכרות. הייתי סבור כי מדובר ברכיבה בת חצי שעה בתחום מגודר, אלא שהיה זה סיור שלם שהתחיל ב-Pretschen, ששם גידול סוסים הפך למסורת בת מאות שנים. הסיור עבר בדרך מיוערת וירוקה למדי, שבה ניחוחות של טבע ואוויר נקי שהריאות שלי מעולם לא פגשו משובח ממנו.

עם הרכיבה נתקלה הקבוצה שלנו בהמון רוכבים, שעבורם הרכיבה היא תחביב, דבר המעיד על הקסם ועל התמימות של התושבים, ועל הרצון העז שלהם לשמר את המסורת ולנהוג על פיה גם בעידן המודרני שלנו. לפרטים נוספים על סיור הסוסים המוצע: tourismus@maerkische-heide.de.

שיט "הכל-כלול"- שיט + בירה

הנסיעה עוברת בשטחים מיוערים

ההליכה, אחת הדרכים האהובות עליי בגילוי מקומות חדשים, היא מעשית גם כאן, אולם פחות מאפשרת לגלות את כל המקום. ההליכה במקום כאילו החזירה אותי אחורה בזמן, כשטרם היה המקום מאויש. הכול היה כה מיוער ומלא במיני צמחים ובעלי-חיים. היד הגרמנית העדינה היא האחראית על שימור האזור כמקום פורה לכל צורות החיים השונות. השבילים עוברים בנתיבים רומנטיים ביותר, עד כדי שזכיתי לראות הצעת נישואין בשידור חי. הדרכים חולפות בגשרוני עץ מקסימים כשמתחתיהם תעלות המים של השטים בקיאקים.

אם אתם מחפשים גיחה ליום מברלין, אנא אל תנעלו ישירות על דרזדן או פוסטדאם המתוירות, כי מזרח גרמניה זה ה-אזור להיפגש עם התרבות הגרמנית האמיתית, בלי כל הקישוטים וחנויות המזכרות בכל אחד מצדי הרחובות. זה המקום לפגוש את התמימות, את האנשים שקוראים ספרים בספסלים המפוזרים לאורך התעלות, את האנשים שמטיילים מבלי לחשוב על מה שיקרה מחר, את האנשים שרוכבים להנאתם. זה המקום לפגוש את החיים האמיתיים כפי שאלוהים העניק לנו אותם.

מפל סקוגהפוס (Skogafoss) בדרום האי

הים הצפוני סער וגעש, ענני סערה אפורים-כהים כיסו את השמים לחלוטין. צוות האונייה הוויקינגית הרחבה טולטל כקליפת אגוז, אך נלחם במשוא פנים ובלהט לב באוקיאנוס הרחב. חוץ מאגדות עם שהם שמעו, הם לא ידעו מה ימצאו כשיגיעו ליעדם. השמים התבהרו והרים גבוהים מכוסי קרחונים התגלו מעל האופק. ״ארץ הקרח״ הם קראו לה – איסלנד.

ההיסטוריה של איסלנד מתחילה הרבה לפני הגעת האדם. האי של איסלנד נולד לפני כ-20 מיליון שנה והינו חלק מהרכס המרכז אטלנטי. החלק המזרחי הינו חלק מהלוח האירופי והחלק המערבי של איסלנד שייך ללוח האמריקני. השניים ממשיכים להתרחק זה מזה, ואיסלנד עדיין ממשיכה להיווצר כשהרי געש מתפרצים תדיר ופולטים מַגמה מותכת מלב כדור הארץ. אתם ודאי זוכרים את ההתפרצות האחרונה של הר הגעש Eyafjallajökull ב-2010 אשר השאירה חותם על כל אירופה כשקרקעה את כל התנועה האווירית ביבשת.

פאפין (תוכי ים אטלנטי) שמיליונים מסוגו מאלכסים את איסלנד לקיץ

כנסיית בריידוויק (Breidavik) בדרך ללאטראבירג (Latrabjarg)

אף על פי שהיא נושקת לחוג הארקטי, איסלנד היא בית למזג אוויר הרבה יותר נוח מכפי שהייתם מצפים, עקב אספקה מתמדת של מים חמימים בזכות זרם הגולף. מספר קרחוני ענק מכסים את ההרים ברחבי האי ומספקים הזדמנויות נדירות לחזות בנופים עוצרי נשימה, אך אין עדות ברורה יותר להתחממות הגלובלית מנסיגת אותם ענקי קרח ממקום אחיזתם בהרים ובעמקים.

כמה מתופעות הטבע הייחודיות ביותר בכדור הארץ מתרחשות באי הקטן בצפון האטלנטי: החל משמש החצות בלילות הקיץ וזוהר הקוטב הצפוני בשמי הלילה החורפיים, דרך תופעות גיאולוגיות כגייזרים, התפרצויות געשיות ורעידות אדמה, ועד לנדידת מיליוני עופות לקניהם על מצוקי האי. כל עונה באיסלנד מציגה אי שונה לחלוטין, כל עונה והקסם שלה.

בין נופים עוצרי נשימה בחצי האי סנייפלסנס במערב איסלנד לקרחונים הנשטפים לאוקיאנוס ביוקולסארלון במזרח האי, תוכלו למצוא כמעט את כל התופעות הגיאולוגיות האפשריות: מעטים יודעים שכל הגייזרים בעולם קרויים על שם הגייזר הראשון שהיה מוכר לאדם המערבי, זה שנמצא בישוב גייזר באיסלנד; בריכות גיאו-טרמיות טבעיות עם מים המחוממים מבטן האדמה כגון לנדמנאלאוגר; משקעי סלעים צבעוניים מהתפרצויות געשיות קדומות; ובקיעים עמוקים שחורצים את הנוף. כל מה שצריך זה לפתוח את העיניים ולהבין מה הן רואות. רבדים על רבדים של היסטוריית כדור הארץ נחשפים בפניכם.

עם שטח של קצת יותר ממאה אלף קילומטרים רבועים (פי חמישה מישראל) ואוכלוסייה של כ-320 אלף תושבים (כמספר תושבי חיפה), אתם יכולים להבין שצפיפות אוכלוסין היא לא בעיה רצינית כאן. רמת החיים באיסלנד גבוהה מאוד ורוב האוכלוסייה מתרכז באיזור העיר רייקייאויק, בירתה ומרכז תרבותה. כביש טבעתי אשר מספרו 1, מקיף את האי ומקשר בין שאר היישובים הפזורים לאורך חופיו. למרות ואולי בזכות האוכלוסייה המצומצמת בראשית ימיה, איסלנד מתהדרת בפרלמנט הראשון בעולם המודרני, ה"אלת׳ינג", אשר נוסד בשנת 960 לספירה, ובמורשת מכובדת של אנשי רוח מקרב שורותיה.

עופות ים הם הבסיס לרוב המערכת האקולוגית של איסלנד

במסעותיי באיסלנד הגעתי לקצה הצפון מערבי של האי, לנקודה המערבית ביותר באירופה – לטראביורג. שם הגעתי למצוק עצום המשמש אזור קינון למיליוני עופות פאפין (Puffin), אחד ממיני העופות האהובים עליי ביותר בעולם. מבט חטוף כבר יגלה מדוע. הן נראות מעט דומות לליצן עצוב, חמודות כל כך שקשה להתאפק. נשכבתי על הדשא, כשהרוחות המערביות נושבות בעוצמה והצלחתי להתקרב למרחק סנטימטרים בודדים מהחמודים האלו, בעודם מסתכלים עליי במבט העצוב והתוהה.

לאיסלנד מומלץ להגיע בחודשי הקיץ, בין סוף יוני לספטמבר, בתקופה בה הכבישים מפונים מהשלג ומזג האוויר חמים ונעים (יחסית). השכרת רכב שטח תאפשר לכם לחקור את לב האי של איסלנד ולהגיע לאיזורים מדהימים שאינם נגישים לרוב המטיילים, אך קחו בחשבון שצריך להבין בנהיגת שטח ולחצות לא מעט נחלים זורמים בדרך. בשאר חודשי השנה, איסלנד מציגה נוף לבן, קפוא ושונה לחלוטין. יש לו הקסם שלו, אך נדרשת הכנה מעמיקה הרבה יותר והתמודדות שונה לגמרי עם תנאי מזג האוויר הקשים.

רועי גליץ:
www.roiegalitz.com
www.facebook.com/roiegalitz

צילומים: עוזי מלימובקה

חברים שחזרו מקירגיסטן סיפרו לי שמדובר באחת המדינות היפות בהן ביקרו מעודם, עם רכסי הרים מושלגים המכסים כ-90 אחוז משטחה, אגמים גבוהים, אינספור נהרות ועמקים נידחים – מקום מושלם לאוהבי טבע פראי, טיולי ג'יפים ומסלולי הליכה. היא נמצאת אי שם בלב מרכז אסיה – בין קזחסטן מצפון, אוזבקיסטן ממערב, טג'יקיסטן מדרום, וסין ממזרח.

לקראת סוף הקיץ האחרון התארגנתי לנסיעה עם בת זוג, ארזנו ציוד טרקים ומצנחי רחיפה ויצאנו לדרך. לקירגיסטן אין קו תעופה ישיר מישראל, אולם ניתן לטוס אליה דרך איסטנבול, טשקנט או תחנת ביניים ברוסיה.

יורטת נוודים באחד העמקים ליד קרקול

רוב תושבי קירגיסטן מרוכזים סביב בישקק, עיר הבירה, המונה כמיליון איש. אפשר להזמין בה חדר באכסניה פשוטה או במלון פאר עם ניחוח סובייטי, ואף לשכור רכב מאחת הסוכנויות הבודדות. ברחובותיה ניתן להבחין באוכלוסייה המעורבת המורכבת מקירגיזים, מוסלמים סונים המשתייכים לקבוצה האתנית הגדולה במדינה, צאצאי נוודים בעלי תווי פנים אסיאתיים ועיניים מלוכסנות; וממיעוט ממוצא רוסי המתגורר בעיקר בערים הגדולות. אין פלא, אם כן, ששתי השפות הרישמיות במדינה הן רוסית וקירגיזית.

לנוכח המסלול המתוכנן שכרנו רכב שטח גדול, ואת הימים הראשונים בילינו בדאייה לאורך שרשרת ההרים שמדרום לעיר, בסמוך לשמורת אלה-ארצ'ה.

שרשרת ההרים המכונה "טיאן שאן" ("ההרים הנשגבים" בלשון המקום) נמתחת לכל רוחב המדינה, ומגיעה עד לגובה של 7,010 מטר בגבול עם סין. כמה פעמים נחתנו בשדות חיטה המרוחקים מהמקום בו המראנו, וילדים סמוקי לחיים רצו אלינו בהתרגשות והורו לנו את השביל אל הכפר הסמוך.

מבישקק הבירה נסענו יום שלם אל אגם טוקטוגול המוקף הרים צחיחים. משם המשכנו דרומה אל אגם סארי-צ'לק, סביבו נמתחים מסלולי הליכה מטושטשים על מורדות הרים מיוערים. לכל אורך הדרך הבחנו בעדרים גדולים של סוסים הרועים בחופשיות על הגבעות, כולם שייכים לנוודים.

פנינו מזרחה, וטיפסנו במעלה דרך עפר אל אגם סון-קול השוכן על רמה גבוהה מוקפת הרים. מדי פעם חלפנו על פני יורטות מבודדות, אוהליהם העגולים והלבנים של הנוודים, העשויים מוטות עץ דקים המכוסים בצמר עזים.

מראה נוף טיפוסי על גדת אגם סונג קול

מצנח רחיפה מעל אגם טוקטוגול

כששקעה השמש עצרנו סמוך למאהל קטן ושאלנו את הבחורה שיצאה לקראתנו, בשפת הסימנים, אם נוכל להעביר שם את הלילה. מבלי להתבלבל היא הובילה אותנו אל אחת היורטות, פרסה על הקרקע שמיכות צמר עבות, וסימנה לנו להצטרף לארוחת ערב עם בני המשפחה ביורטה שליד.

בעוד כולנו יושבים על שטיחים סביב שולחן אוכל נמוך עמוס בכל טוב, החלו לרדת בחוץ פתיתי שלג, וליבנו התרחב לנוכח הכנסת האורחים החמה. הנוודים שוכנים באזור עד בוא החורף, ואז הם יורדים עם עדריהם לעמקים נמוכים יותר.

מזרחה משם נמצא אגם איסיק קול שהוא הגדול במדינה, 180 קילומטר אורכו. בקרבתו נמצאת העיירה קרקול ומעליה אתר סקי גדול. העיירה משמשת מרכז ספורט חורף אליו מגיעים תיירים בעיקר מרוסיה וקזחסטן, ובשאר הזמן מהווה בסיס מצוין לטיולים יומיים באזור ולטרקים בהרים. בעל האכסניה שבה התארחנו דאג לקחת אותנו אל כמה אתרי רחיפה בהרים, ואף לאסוף אותנו מהיכן שנחתנו. למזלנו הצטיידנו מראש בכרטיסי SIM מקומיים כך שיכולנו לדווח על מיקומנו.

לאחר בחינה זהירה של מזג האוויר יצאנו למסלול הליכה של ארבעה ימים בהרים. מרבית הטרקים בקירגיסטן עוברים במקומות לא מיושבים, והטיילים נדרשים לקחת איתם מראש אוהל, שקי שינה ומזון לכל התקופה. הטרק כלל טיפוס לא קל אל אגם אלה-קול היפהפה, וגלישה ארוכה על התחת במורד מעבר הרים מושלג. לשמחתנו הסתיים הטרק במעיינות החמים של הכפר הזעיר אלטין-אראשן, שטבילה בהן הייתה פינוק אמיתי לשרירים המכווצים אחרי ההליכה המאומצת.

עוזי מלימובקה – מהנדס ומעצב תעשייתי, בוגר הקולג' המלכותי לאומנויות בלונדון, וגם טיילן מושבע, צלם וכתב בעיתונות הגיאוגרפית. במסע שנמשך קרוב לשנה היה לישראלי הראשון שנהג דרך היבשה בג'יפ מדרום אפריקה עד לביתו בישראל

מלימובקה מרצה על טיוליו בעולם. ניתן ליצור איתו קשר באימייל:

uzi@malimovka.com

צילום: אלכס גורביץ'

איך נחשפת לראשונה למטבח?

״גדלתי קרוב לקולון, העיר הרביעית בגודלה בגרמניה. גרנו מחוץ לעיר, בעיירה סמוכה. היו שם המון שדות באזור.

"לא גדלנו על אוכל מהסופר או על שימורים. הלכנו לחקלאים וקנינו מהם דברים. ירדנו לשדות וקטפנו פירות טריים מהם הכנו שימורים. היינו הולכים אחרי הטרקטורים ואוספים מה שנשאר מאחורי הטרקטור. זה לימד אותי ממש להעריך ולהבין את האוכל.

"הייתי ליד אמא שלי במטבח וראיתי אותה מכינה דברים ועזרתי לה, אבל אף אחד לא חשב שאני אהיה שף. פשוט ראיתי ונחשפתי, וכתוצאה מזה למדתי.

״התחלתי לבשל לפני בערך עשרים שנה, כשעזבתי את הבית של ההורים והייתי צריך לאכול אוכל שונה שפשוט לא היה לי טעים. התחלתי לבשל לעצמי וככה למדתי דברים בסיסיים והתפתחתי.

"מאוחר יותר הכרתי את אשתי שבאותה תקופה הייתה יחצנית של שפים במסעדות בארץ והיא הבינה מאוד באוכל טוב. בביס הראשון שהיא טעמה מהאוכל שהכנתי היא בכתה מרוב התרגשות, והיא הבינה שיש לי כישרון ענק״.

למה הלכת למאסטר שף? 

״אשתי כל כך רצתה שאני אלך למאסטר שף כבר מהעונה הראשונה. לא רציתי, ואמרתי לה: ׳אני לא הולך׳. היא אמרה לי: ׳עשית כל כך הרבה בשביל המשפחה. עכשיו תעשה את זה בשבילך. אני רוצה שתקבל הכרה על האוכל שאתה עושה׳. אז הסכמתי.

"אמרתי, אם אני כבר הולך למאסטר שף אז אני אשקיע ואתן הכול״.

מה ייחד אותך במאסטר שף שהפך אותך לזוכה?

״לאורך כל הדרך בתוכנית, לא הרגשתי שאני מעל כולם. כל משימה הרגשתי שאולי זאת המשימה שאני הולך בה הביתה. באתי לכל משימה בענווה. נתתי כל פעם את המיטב.

״לאחר התוכנית פגשתי המון שפים ישראלים שאמרו לי: ׳עבדת נכון ובטכניקה טובה. לא רק שהגיע לך לזכות, מגיע לך גם לפתוח מסעדה׳. זאת הייתה ברכה מאוד חשובה לי, וזה אולי בעצם מסכם את הכול".

במאסטר שף הכנת מנת פתיתים שחיים כהן אמר שייקח אותה למסעדה שלו. הוא באמת עשה את זה? 

״הוא לקח את זה לתקופה מסוימת למסעדה. באתי למסעדה והסברתי לצוות שלו איך להכין את המנה. אני אף פעם לא אכלתי אצלו כי המסעדה לא כשרה, אבל אני מניח שהמנה הייתה טובה.

בכל מקרה הוא לא שיתף אותי בהכנסות (צוחק)״.

לפני שהגיע לארץ היה פרנץ עורך דין בגרמניה. בישראל הוא עבד בתור יועץ משפטי בתחום המשפט הגרמני והמסחר עם גרמניה.

מה אתה עושה בחיים מאז הזכייה במאסטר שף? 

"אחרי הגמר, יצאתי מהאולפן עם הקונפטי על הראש לחיים אחרים, חדשים לגמרי. לא עבדתי עוד כיועץ משפטי אפילו יום אחד.

"עוד לפני הגמר התחלתי להתפרסם בגרמניה בזכות התוכנית ובגמר הגיעו מספר צוותים מערוצי טלוויזיה בגרמניה כדי לעקוב אחריי ולראיין ולצלם אותי. התפרסמו עליי המון כתבות בגרמניה.

״הפכתי להיות סוג של שגריר קולינריה של ישראל בגרמניה. אני גם עובד עם השגרירות של גרמניה בארץ וגם עם השגרירות של ישראל בגרמניה. מאוד מעריכים את זה שבניתי ערוץ חדש של תקשורת בין שתי המדינות, ערוץ הקולינריה״.

אז במה אתה עוסק בפועל בעולם הקולינריה?

״פרסמתי בגרמניה ספר וקראתי לו ׳הטעם של ישראל׳. זה ספר שמציג את המטבח הישראלי, את הכשרות, את המאכלים בחגים ועוד. הוא הפך לרב מכר בגרמניה ואני מסביר עליו בהרבה תוכניות שם.

״יש שם אירועים גדולים שאני מוזמן להכין בהם אוכל ישראלי וכשר. קשה למצוא שם כשרות ואני היחיד שנותן לזה מענה. מזמינים אותי למלונות חמישה כוכבים ואני עובד עם הצוות המקומי ובונה איתם אירועים לאלף איש.

״אני מעביר הרצאות בארץ על הקולינריה בגרמניה, ובגרמניה על הקולינריה בארץ. לארץ אני מביא את האוכל הגרמני ולגרמניה את האוכל הישראלי".

מה לגבי העתיד?

״פרויקט שאני מתכנן לעשות הוא חיפוש השורשים של המטבח היהודי האירופי.

״בין אמצע המאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה הוציאו המון ספרים של בישול יהודי בגרמנית באירופה, ויש שם מטבח שלם שלא שרד וחלקו הלך למדינות אחרות. אני יודע לקרוא את הספרים ואני רוצה לחקור אותם ולהוציא ספר על המטבח האבוד הזה.

״בנוסף, המון אנשים פונים אליי שאפתח מסעדה כי רוצים לטעום את האוכל שלי״.

סלט וולדורף עם עוף ברוטב חרדל דבש

צילום: אלכס גורביץ׳

מצרכים ל-4 סועדים

להגשה:

חבילת חסה סלנובה או ראש חסה אייסברג
פילטים של קלמנטינה

אופן ההכנה:

קולים את אגוזי המלך בתנור חם (170 מעלות) למשך כ-10 דקות, כעבור כ-6 דקות הופכים אותם. מוציאים מהתנור וכשהם מצטננים קוצצים גס.

בקערה גדולה מערבבים יחד את קוביות העוף, חצאי הענבים, קוביות התפוח, הסלרי הקצוץ. בקערה או בצנצנת מערבבים היטב מיונז, חרדל, דבש ומיץ תפוזים, מתבלים במלח ופלפל. יוצקים את הרוטב על הסלט, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.

להגשת המנה, מסדרים צלחות הגשה אישיות עם מצע של עלי סלנובה או אייסברג. מניחים באמצע מנה מהסלט ומעטרים בפילטים של קלמנטינה ובאגוזי מלך קצוצים.

קול רולדן – מנה חגיגית של רולים של כרוב ממולא בבשר ותפוחי אדמה

צילום: אלכס גורביץ׳

מצרכים ל-4 סועדים

ראש כרוב גדול
2 בצלים קלופים קצוצים לקוביות קטנות
300 גרם בשר טחון
שמן זית לטיגון
חצי כוס רוטב סויה
חצי כוס סילאן
פלפל שחור לפי הטעם
חופן קטן של עלי כוסברה קצוצים

אופן הכנה 

חולטים את עלי הכרוב – מעמידים סיר גדול עם מים להרתחה ומוסיפים מעט מלח. מוציאים מהכרוב את הגבעול הקשה בעזרת סכין טורנה. מכניסים את הכרוב לחליטה במים וכשהעלים מתחילים להיפרד מוציאים ומסדרים יפה את העלים על מגבת יבשה. ממשיכים בתהליך עד לקבלת 16 עלים שלמים ויבשים.

מכינים את המילוי – קוצצים מהכרוב שנשאר חתיכות קטנות בגודל של חצי ס"מ, נזדקק ל-3 כוסות מהן (מהשאר להשתמש לסלט). מחממים מחבת עם שמן ומוסיפים את הכרוב. מטגנים על אש גבוהה לקבלת שיזוף יפה כדי שהכרוב יוציא את הטעמים המתוקים שלו. מחממים מחבת נוספת ומטגנים בשמן זית את הבצלים הקצוצים עד להזהבה וריכוך. מוסיפים את הבצל למחבת הכרוב, מוסיפים 3 כפות סילאן ומבשלים על אש קטנה עד להתרככות.

בינתיים במחבת שבה טיגנו את הבצל, מטגנים את הבשר הטחון בשמן זית. להקפיד שיהיה טיגון ולא בישול, לפזר את הבשר היטב על המחבת שיהיה לו מגע ישיר עם המחבת ושלא יהיו גושים. מוסיפים את הבשר למחבת הכרוב, מוסיפים רוטב סויה לפי הטעם (לא משתמשים במלח במנה זו). מתבלים בפלפל שחור טחון לפי הטעם, טועמים ומתקנים תיבול. מבשלים עוד כמה דקות יחד, עד שכמעט כל הנוזלים נספגו. מסננים את התערובת ושומרים את מיצי הבישול בכלי (שישמש אותנו לרוטב בהמשך).

ממלאים – מסירים מהעלים את החלק הקשה מהמרכז בעזרת סכין, מסדרים על נייר אפייה שניים-שלושה עלים (תלוי בגודל) כך שהעלים יחפפו אחד על השני. מכינים מהמילוי מעין קבבים ארוכים. מניחים קבב בתוך עלה הכרוב, מקפלים משני הצדדים לכיוון המרכז, ומגלגלים בעזרת נייר האפייה את עלי הכרוב. אוספים את הקצוות כדי לסגור את הרול ובעזרת העלה העליון מגלגלים על הכיסוי ליצירת מראה חלק ושלם. חוזרים על הפעולה לקבלת 8-6 רולים גדולים, מניחים את הרולים בתבנית על גבי נייר אפייה.

צולים – מכניסים לתנור חם למשך 30 דקות (בחום 180 מעלות). לנוזלים ששמרנו מוסיפים את שאר הסילאן והסויה, כוס ציר בקר רותח או מים רותחים. מזגגים את הרולים ברוטב מדי פעם כדי שיקבלו שיזוף יפה עד לסוף הצלייה בתנור. מעטרים בעלי כוסברה. מגישים חם.

צילום: אלכס גורביץ׳

בתיאבון!

תמונה: רון קדמי

כשהמעצבת שרין זקן ניגשה לבצע את פרויקט הגמר שלה ב"שנקר" היא רצתה ליצור משהו אחר, פורץ דרך וגם אקולוגי. מפגש מקרי הוביל אותה לפרופ' אשל בן יעקב, חוקר בעל שם עולמי בתחום התקשורת הבין-חיידקית, מבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב.

אף שלא ברור למראית עין מה הקשר בין חיידקים לעיצוב בגדים בשנקר, זקן גילתה שעבודתו של פרופ' בן יעקב עם מושבות של חיידקים ייחודיים הנקראים Paenibacillaceae חוללה מהפכה בגישה שלה לעיצוב פרטי לבוש ותכשיטים.

תמונה: תמי דהן

תמונה: תמי דהן

ה-Paenibacillaceae התגלו על ידי פרופ' בן יעקב ב-1990. כאשר מופעלים על החיידקים במושבה תנאי עקה (מצבים של מיעוט מזון, חום גבוה או כימיקלים מזיקים), הם מתגוננים לפי אסטרטגיה המשותפת לכלל המושבה, ותוך כדי כך יוצרים צורות ארכיטקטוניות מורכבות.

זקן ניצלה את ההתנהגות הזו ותמרנה אותה כך שהחיידקים יגדלו לצורת גזרת הבד המבוקש, למרות זאת, החומר כעת לא עמיד בפני מים, שבירה ועובש ולכן הוא לא יציב.

אז איך היא עושה את זה? בתחילה היא מגדלת את החיידקים בצלחות פטרי (כלי מעבדה שקוף ודק לגידול חיידקים), ולאחר מכן צובעת את הדפוסים שנוצרו ואז מעבירה אותם לתוך בדים ותכשיטים.

זקן מספרת בריאיון כי כרגע ניתן לגדל באמצעות החיידקים את חלקי הבגד השונים, אך לא ניתן לשנות את הגזרה לאחר שנוצרה. היא מקווה שהמחקר בתחום יתרחב, כך שבעתיד היא תוכל לגדל טקסטיל מחיידקים שיגדלו לצורה של בגד עם הדפס מרהיב של צורת הגדילה שלהם.

הפנטזיה שלה ושל פרופ' בן יעקב היא ליצור בגד חי ונושם. בגד שיש לו חיים משלו הגדל בצורה אורגנית יחד עם הגוף. כך שאם חס וחלילה נשמין הבגד יגדל למידותינו ואם נרזה הבגד יקטן לצורתנו. החלק המסובך, אם תתממש הפנטזיה, יהיה שתידרש לנו יצירתיות רבה כדי לעצב לעצמנו בכל יום בגד חדש, לגדל לנו צווארון ולשנות את אורך השרוול.

זקן מתמקדת בינתיים בהלבשה ותכשיטים, שדורשים כמויות קטנות של חומר. חומרי המעבדה יקרים למדי ולא ניתן לייצר אותם בנפח גדול. אבל בסופו של דבר ברגע שייווצרו לחיידקים תנאים שיאפשרו להם להתרבות ולהמשיך לייצר, העלויות צפויות להיות אפסיות.

תמונה: תמי דהן

מעצבי אופנה רבים מנסים בשנים האחרונות לברוח מהמסורת וההיסטוריה המחייבת של עולם האופנה, לחדש ולפרוץ בדרכים שונות. הבגדים השונים שמתפתחים תוך כדי ניסויים אלה מרתקים והתוצאות שמניבים היוצרים, שלא אחת נראות כלקוחות מסרטי מדע בדיוני, נותנים פרשנות חדשה למושג "אופנה", "מדע" ואף למונח "הוט קוטור".

זקן ופרופ' בן יעקב עדיין לא למדו לגמרי כיצד לשלוט בחומר הגלם, מה שמעורר תהיות אם בעתיד יציר הכלאיים הביולוגי לא יקבל חיים משלו, ויעניק למושג "קרבן אופנה" משמעות חדשה.

חזאית הטרנדים לי אדלקורט

מגזין TIME ידע מה הוא עושה כשהכתיר את חזאית הטרנדים של עולם האופנה, לי אדלקורט לאחד מ-25 האנשים המשפיעים ביותר בתחום. לקראת הגעתה לארץ, לרגל פתיחת התערוכה "קיפולים" שהיא אוצרת במוזיאון העיצוב בחולון, ערכנו איתה ראיון כדי לקבל השראה מהמוח שעומד מאחורי הטרנדים שקובעים איך אנחנו מתלבשים היום ומה מצפה לנו בשנה הבאה.

צילום תערוכה: איתי בנית

איך את יכולה לנבא את הסגנונות האופנתיים הבאים?

"חיזוי טרנדים הוא מקצוע הכולל אינטואיציה והיגיון. הטרנדים יכולים להגיע מכל מקום שהוא חלק מרוח הזמן: אמנות, אופנה, עיצוב, צילום, אוכל, קוסמטיקה, קולנוע, מוסיקה, פוליטיקה, טכנולוגיה, כלכלה, אינטרנט וכו׳. העבודה שלי היא להשתמש באינטואיציה שלי כדי לפרש את הזרמים האלה ולהבין מתי בדיוק הם יהפכו להיות הכי משפיעים.

"אינטואיציה היא כישור שאימנתי כמו שריר. יש לה כזאת עצמאות, שהיא יכולה להעיר אותי בלילה עם המתנה של תובנה, או שהיא יכולה לנקוש על מוחי עם מילה מסוימת שמסוגלת להניע חוט מחשבה. ככל שאני נותנת חופש לאינטואיציה שלי, כך היא נעשית ניידת יותר, לעתים קרובות חיה מחוץ לגוף למשכי זמן ארוכים יותר. ככל שאני מפגינה יותר כבוד לכלי האנושי המדהים הזה, כך היא מתנהגת טוב יותר, וכך היא רוצה לרצות אותי עוד יותר״.

מה יהיו הטרנדים באופנה בשנת 2015?

"לקראת שנת 2015, הצבעים ימשיכו להיעשות בהירים יותר, אנו נייצר שכבות ונטווה טקסטורות וממדים לבדים שונים״.

אדלקודט מספרת כי הטרנדים ישלבו שימוש בשלל מלאכות וטכניקות מסורתיות מעולם הטקסטיל והאופנה שיחודשו על ידי אמצעים טכנולוגיים חדשניים, המאפשרים את התפתחותן של צורות חדשות. הטכניקות של עיבוד בדים באמצעות שזירה, תפירה ואריגה על ידי קיפולים, קימוטים וסלסולים ייצרו בגד שהוא פריט תלת ממדי (כדוגמת אלו שנראים בתמונה למטה).

"כל האומנות התלת ממדית הזאת [של עיבוד הבד, מ״ש]״, אומרת אדלקורט, "תיתן באופן מסוים חיים חדשים לאופנה עם התחלה חדשה, ותשאיל גוף ויופי לבגד הפשוט, תיתן צורה ונפח לביגוד הספורטיבי הבסיסי ותעניק יחס מיוחד למשי ולחומרים סינטטיים.

"הרעיון של ‘הקיפולים׳ הוא גם נושא התערוכה החדשה שאני אוצרת עבור מוזיאון חולון (שמציגה עד ה-25 באוקטובר 2014). הרעיון הוא לעצב חומר לצורה עכשווית וחדה יותר באמצעות טכניקות וטכנולוגיות חדשות, ולהחיות את העיצוב החדשני למען חברה מאוחדת יותר״, היא מספרת.

למה הכוונה ב״חברה מאוחדת״?

"אנחנו חיים בחברה ‘מפורדת׳ שסובלת במשך זמן רב ממשבר שגורם לאנשים להתנהג באכזריות ובמגננה, ולהיעשות אגוצנטריים ויהירים. לכן הגיע הזמן לתיקון ול׳התכנסות׳, לשיקום המרקם החברתי, הגיע הזמן לאסוף את השברים ולחבר ביניהם בטלאים של אפשרויות, בשמיכת טלאים של חומר המסוגל לספוג זעזועים. כל ההיבטים של סגנון החיים שלנו יושפעו מההתכנסות הזאת של החברה. יצירתם של קפלים וקיפולים בחומר מובילה להתהוותן של צורות חדשות וחדות יותר, יוצרת ארכיטקטורה חדשנית במרחב החיים, ומאפשרת לעצב ולתכנן עבור החברה״.

 עיצוב משפיע עד כדי כך על החברה שלנו?  

"לעיצוב, לאופנה ולטקסטיל יש היכולת לתמצת את התקופה שלהם. הם יכולים לקרב אותנו לרוחניות וגם לתחושת רווחה. העיצוב נמצא בכל מקום, אפילו בחפצים הכי קטנים ואנונימיים, ואנשים לא מבינים שכל דבר שמסביבנו עוצב על ידי מישהו. כל גופן, חומר, משטח ונורה. אפילו האוכל, הקולות, הטעמים והריחות עוצבו, כך שחשוב להבין שלעיצוב יש היכולת לשנות את החיים שלנו״.

טכניקות של עיבוד בד בתערוכה ״קיפולים: ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי״,
המוצגת במוזיאון העיצוב חולון.

את מדברת הרבה על חזרה לטכניקות מסורתיות. אולי זה מכיוון שלמעצבים קשה להגיד משהו חדש?

"זה נפוץ לחשוב שאופנות הן תחייה של תקופות מהעבר, וזה נכון, יש הרבה מעצבים שמשתמשים באזכורים מהעבר כדי לחשוב על העתיד. אבל עם כל תקופה חדשה מגיעות פרופורציות חדשות, מגע שונה, משקלים שונים ופרטים שונים; זה אף פעם לא אותו הדבר בפעם השנייה, כך שמה שנראה כמו סגנונות ישנים הם בעצם מוטציות חדשות או פרשנויות חדשות.

"אני חושבת שהמוח של אנשים יצירתיים אף פעם לא נעצר; הם כל הזמן חושבים על התקופה שלנו ומנסים להגדיר את החדש. אולי זו התקופה שלנו שאין לה שום דבר חדש להגיד, אבודה בשממה של נוסחאות שיווק ומציאות הריאליטי. האמנותיים והיצירתיים בחברה תמיד יהיו אלה שיכולים להוביל אותנו אל עבר תקופה אחרת״.

מה הסגנון האישי שלך באופנה?

"הסגנון האישי שלי הוא די פשוט, בדרך כלל אני לובשת כחול נייבי, שחור ולבן. אני די נאמנה לכמה מעצבים. כדי לעשות את העבודה שלי צריך להישאר ניטראליים. אבל אני כן אוהבת פנטזיה ופולקלור מפעם לפעם, זה מן משחק שאני משחקת בין מינימליזם להדוניזם״.

צילום הבית: עמית גרון

13 קומות במעלית מובילות אל דירת חמישה חדרים נעימה וביתית. כבר בכניסה, מבחינים משמאל בחדר האוכל ומגיעים אל אזור המטבח שמחובר אל הסלון ואל המרפסת המשתקפת מבעד לשתי דלתות הזזה גדולות באורך שלושה מטרים. עמידן מפעיל את התאורה המבצבצת דרך חריצים בקירות. התאורה יוצרת מצבים שונים הניתנים לעמעום. בעזרת לחיצה על כפתור באייפון שלו, הוא מפעיל את מערכת הסאונד בסלון הממלאת את החלל בצלילים נעימים.

אחד מהשינויים המרכזיים שעשה האדריכל בדירה, מלבד הוספת שני חדרים, היה להעביר את המטבח שנמצא בעבר בחדר האוכל אל חלל הסלון. כך, כשבנותיו באות עם בני זוגן לארוחת ערב הוא יכול לבשל ולדבר עם משפחתו באותו הזמן. המטבח תוכנן על ידי משרדו ובוצע על ידי נגריית שיזף מאבן יהודה שעשו את כל עבודות הנגרות בבית. המדיח, תנור האפייה והמקרר מוסתרים מאחורי ארונות לבנים כדי לשמור על מרחב נקי ואחיד, ומתוך תפיסה שהמטבח הוא חלק מהסלון. המטבח מקוריאן כולל דלפק שנועד לישיבה ולמשטח עבודה, בו מצויות מגירות סמויות. הפסלים שעל הקיר שמעליו, הם פסלים מעץ שניקנו על ידי הוריו בזמן טיול באסיה. האדריכל צבע בלבן את שני חלקי הפנים שנוצרו מאותו גוש עץ, כדי לשמור על הרמוניה בצבעים ולהפגיש את הישן עם החדש.

הספה בסלון נרכשה ב"הרמוני". מעל הספה תלוי צילום המודפס על קנווס שהאדריכל צילם באי מיקונוס שביוון. הכורסאות הבודדות הן ספות מקוריות של הוריו, מלפני 50 שנה, שנרכשו ב"שמרת הזורע" והוחלף להם הריפוד. הן מעניקות לחלל חמימות ונוסטלגיה כלשהי. עבודות הזכוכית שיצרו את השולחן הנמוך בסלון תוכננו על ידי המשרד של עמידן ונעשו בפועל על ידי "שפירא". במזנון מוסתרת מערכת המוסיקה והטלוויזיה שניתן להוציאה ולהזיזה במידה ורוצים לצפות בה בעת הישיבה במטבח. לצד המזנון, האדריכל יצר נישה של נורות פחם מעוצבות, המדגישות את החיבור המעט נוסטלגי שבבית.

חדר האוכל, שהיה המטבח המקורי, מחובר לסלון גם הוא בדלתות זכוכית. יש בו חלון בלגי גדול ויפה שדרכו משתקף נוף מרגיע. ההדפס שתלוי על הקיר הוא צילום של מקום באיטליה. חדר האוכל משמש את עמידן לפינת עבודתו. הכיסאות הן של קלאסי גן, הדלתות מ"ח.ג סחר" ומסביבן משקוף סמוי שמתלבש עם הגבס ומגיע איתו לאותו מישור.

ה"דק" בסלון, המשמש גם ספסל לישיבה, מעניק לחלל הרגשה גדולה יותר בזכות החיבור שלו עם המרפסת. הוא מסתיר את הצמחים ואת כל המבנה שמחזיק את מעקה הזכוכית במרפסת. מעקה הזכוכית מתעתע את עין המתבונן, במיוחד בשעות היום, התוהה אם קיים שם מעקה בכלל. אותו תעתוע מגדיל את תחושת המרחבים בדירה ומעצים את האופן בו החוץ מתקשר עם הפנים. החור בתקרת המרפסת נוצר בדקה ה-90 כשהמעצב השיג אישור לעשותו. את ציורי הדיוקנאות שעל קיר המרפסת יצר הצייר יוסי פלד. קיר הלבנים העומד, הובא מבניין ישן, ולמרות שהוא ממוקם במרפסת, הוא משתקף דרך דלתות הזכוכית, ומחדיר לחלל הסלון אווירה של פעם.

בחדר ההורים, שאליו צמודה יחידת אמבטיה, הארונות והמיטה הם מעץ אלון קצת גס, ונוף מאוד יפה משתקף מהחלונות הגדולים. מעל הוילונות הארוכים, ממוקמת קופסה שמטרתה להסתיר את התריס. האדריכל החליט להמשיך את קו "הקופסאות" לאורך הקיר כולו ודרך משחק עם הוילונות, ליצור מראה טבעי של מסגרת מבלי שירגישו שמדובר בארגז תריס. הצילום שעל הקיר הוא הפעם מהאי סנטוריני, עוד תמונה המעניקה תחושה של חופש וכיף לבית.

הדירה בעבר הסתיימה במסדרון. היום המסדרון מחבר שלושה חדרים עם רצפת פרקט, וביניהם ממ"ד וחדר אמבטיה גדול. בחדר האמבטיה כל המערכות, מכונת הכביסה וכו', מוסתרות מאחורי ארונות. השירותים משקיפים על העיר תל אביב, דרך חלון עם צמחיה.

השביל המוביל אל דלת הכניסה הגדולה של הבית מוקף בצידיו בגינה עם חלוקי נחל ומפל שמעניק למבקר תחושה של שלווה. שני העמודים בצדי הדלת מבשרים על מבואת הכניסה בסגנון של פעם שמצפה לנו מצידה השני של הדלת. את הדלת עשה נגר (נגריית "נורדאו”) והדלת מעוטרת בויטראז’ שבעלת הבית רכשה בחו”ל.

אתנחתא קלה בחלל הכניסה פותחת לפנינו את החלל המרכזי. מימין נמצאים המטבח וחדר האוכל שנותרים סמויים מהעין, משמאל הסלון. ממול משתקפת הגינה דרך שלוש דלתות זכוכית גדולות, מוטיב חוזר בו משתמשת המעצבת ושאליו נחזור בהמשך. דרך דלת צדדית הנמצאת ליד הקמין אנחנו נכנסים אל המטבח המתחבר אל חדר טלוויזיה ואל חדר מזווה וכביסה שמוביל אל הגינה.

המטבח, שתוכנן כולו על ידי המעצבת ובוצע על ידי נגר (נגריית "זה זה”) כולל אי גדול של עבודה וישיבה במרכזו וארון מזווה. אי העבודה עשוי כמו רהיט עם זכוכית למעלה, כדי שיהיה נעים למגע וייצור מקום נעים בו אפשר לשבת ולקשקש. הכיסאות הגבוהים והנוחים תורמים לתחושה הזאת, אבל גם ההחלטה של המעצבת להסתיר את כל החפצים במטבח למעט מכונת הקפה ובר המים. כתוצאה מכך, במראה ראשוני מראה המטבח מתעתע והוא נראה כמו חדר ככל החדרים.

המטבח מתחבר לחדר האוכל, אם כי ניתן להפריד בין החדרים דרך דלתות בהתאם לרצונם של הדיירים. חדר האוכל מואר מאוד מכיוון שהוא מתחבר לחלל הסלון ומשקיף אל הגינה. בסוף החדר נמצא אקווריום גדול בתוך אחת משלוש הנישות המאפיינות את המעצבת. השולחן המאסיבי מול השנדלייר העדין יוצרים ניגוד ואיזון. המנורות השקועות בקיר שאחראיות לעיקר התאורה בחלל הן מ”קמחי”.

בסלון, מנורות הקיר הכפולות, הכדים הנמצאים משני צידי הטלוויזיה והקיר הבולט שתומך בה מכוונים את מבטם של השוהים בבית אל עברה של הפינה ויוצרים דיאלוג עם הקמין הבולט בקיר ממולם. הספות בצבע חום כהה נושאות אופי גברי ומבליטות את לובן שיש הקרמה של מרצפות הרצפה ("אבן סיד”).

אנחנו נכנסים לאגפים הפרטיים דרך מסדרון שבתקרתו קורות מעץ המכניסות אור טבעי לבית. מצד שמאל נמצא אגף הילדים, הכולל ארבעה חדרים שאת רהיטיהם בנה נגר בסגנון כפרי ובעיצובה של המעצבת.

אגף ההורים הנמצא מימין במסדרון כולל חדר וחדר אמבטיה גדול. המיטה המאסיבית מתחברת אל ארונית שעליה מונחים ספרים, רדיו וכו’ ומנורות הלילה מתחברות לגב המיטה. את הקיר הדומיננטי שנמצא מאחורי המיטה מעטר טפט שבחרה בעלת הבית. גם בחדר הזה, האווירה הגברית מורגשת אך מוצאת את איזונה דרך העדינות של הווילונות והשטיח הפרסי בחזית שנמצא אצל המשפחה כבר שנים.

בחדר האמבטיה העדין של יחידת ההורים ישנה אמבטיה המשמשת גם כג’קוזי ומקלחת שיכולה להפוך לסאונה רטובה. דרך תאורה נסתרת מלמטה ומכסה מנוע הג’קוזי המוסווה, המעצבת נותנת ביטוי לפרטים ולרהיטים הכפריים (נגריית "זה זה”). 

כשיוצאים מיחידת ההורים ופונים ימינה נתקלים במסדרון חדש המורכב כמעין פרגולה ("וודמנס”) פתוחה מעץ ולא מקורה. המסדרון מוביל לאגף שבו יועדו להשתכן הוריה של האם. הפרגולה מכסה באחד מצדדיה חלל מעבר הכולל ג’קוזי ומקום שנעים להיפגש בו עם חברים ומשפחה.

צילום: ״שגב צילום״, אלעד גונן וזאב ביץ׳